שטפונות

 תקציר

מי הם שמגיעים במהירות ובעוצמה?

מי הם ששוטפים את הנחל כמעט בלי הכנה?

את מי באים מכל הארץ לראות?

היום בתוכניתנו מדברים מדבר, נכיר את השטפונות!

דרך סיפורים מרתקים של ילדים מקומיים, ביקור מפתיע בקיבוץ יטבתה, אגדות נהדרות, טיולים מרגשים ומפגש עם מומחים, נכיר מקרוב את השטפונות העוצמתיים!

הצטרפו אלינו לחוויה מדברית אמיתית.
האזנה מהנה!

הפרק

 תמליל

בוזי: מדברים מדבר, תוכנית לילדים על כל הטוב שבמדבר. בהפקת דעת מדבר, בית ספר שדה שדה בוקר ורדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב. בהגשת תמר קידר וזוהר סלמה. האזנה נעימה. 

זוהר: מי הם שמגיעים במהירות ובעוצמה?

תמר: מי הם ששוטפים את הנחל כמעט בלי הכנה?

זוהר: את מי באים מכל הארץ לראות?

תמר: היום בתוכניתנו מדברים מדבר, נכיר את השטפונות! 

זוהר: תמר הבאתי לך הפתעה.

תמר: יש!

זוהר: בסוף השבוע טיילתי ומצאתי אבנים יפות בשבילך. הנה קחי תראי.

תמר: וואו איזה כיף. 

זוהר: תראי גם יש להם צליל מיוחד. 

תמר: איזה צליל מדליק. הרעש הזה מזכיר, את יודעת מה?

זוהר: את מה? 

תמר: את הגל הראשון של השיטפון. 

זוהר: מה זה שיטפון בעצם? אני יודעת שהנחלים בדרום הם נחלי אכזב. זה אומר שהם יבשים ושאין בהם מים כמו בנחלים בצפון. אני יודעת גם שהקרקע במדבריות היא ברובה אדמת לס.

תמר: נכון. את יודעת מה זה הלס הזה? אלו גרגירים ממש ממש קטנים וכשהם נרטבים הם נדבקים אחד אל השני ויוצרים מעין שכבה עליונה כזו ואטומה. עכשיו, כשיורד ממש גשם, או כשיש טל בבוקר זה בסדר, זה נספג. אבל כשיורדות כמויות מאוד גדולות של גשם באזור מסוים, אז הקרקע נאטמת כמו שאמרנו קודם, והיא לא יכולה לספוג. אז מה שקורה זה שהמים מתחילים לזרום על פני השטח וזהו השיטפון. 

זוהר: הבנתי. אז בעצם, אם אני עומדת בנחל ביום גשום, ואני פתאום מתחילה לשמוע מאחורי את הרעש הזה, אז אני יודעת שמגיע השיטפון נכון? זה בעצם הרעש של האבנים שהמים אוספים בדרך. 
תמר: טוב זוהר, עזבי את האבנים ובואי איתי החוצה. תספרי, תספרי להם איפה אנחנו.

 

פינת הילד 

 

זוהר: בואי נספר לכל המאזינים שלנו שאנחנו ממש עכשיו נוסעות לנו בכביש 40 המתפתל, תיכף מתחברות לכביש 90 שיוביל אותנו עד לקיבוץ יטבתה שבערבה. שם אנחנו נפגוש שני ילדים חמודים, שני אחים שיספרו לנו על החיים שלהם. אז שלום לרותם ושחר, מה שלומכם? כיף מאוד שהצטרפתם אלינו. רוצים לספר לנו קצת? בני כמה אתם?

שחר: אני בת שמונה וחצי.

תמר: שזה אומר שאת בכיתה?

שחר: ג’.

זוהר: ורותם, בן כמה אתה?

רותם: אני בן שש יותר מוחצי, עוד מעט שבע.

תמר: אז אתה בכיתה א’ בעצם?

רותם: כן. 

תמר: ואתם גרים בקיבוץ יטבתה, נכון? קיבוץ בערבה. ספרו לנו קצת על איך זה לגדול בקיבוץ.

שחר: זה ממש כיף. כשבאים אלינו אורחים נגיד, שגרים בעיר, זה ממש מרגש. תמיד הם לא רגילים ללכת יחפים ותמיד קפוא להם.

תמר: את הולכת יחפה?

שחר: כן.

רותם: גם אני.

תמר: אתה, זה ברור לך שאתה הולך יחף?

רותם: כן.

זוהר: אתם יודעים, הנושא היום של התוכנית שלנו הוא שטפונות. ובאמת בעונה הזו שיש יותר גשמים, נוצרים שטפונות. יצא לכם אולי לראות שיטפון או מים במדבר?

שחר: מתישהו אני הלכתי עם חברה שלי לגב, והוא היה ממש קר כי זה היה ממש אחרי גשם ממש חזק וקר. גורן, חברה שלי, פשוט קפאה מקור.

תמר: אלו באמת מים קרים המים שבגבים.

זוהר: כן, אלו המים של הגשם, זה מאוד קר. רצינו לשאול אתכם גם אם יש לכם תחביבים ומה אתם אוהבים לעשות.

שחר: יש לנו בקיבוץ חדר נינג’ה שאנחנו תמיד הולכים אליו. 

זוהר: וואו.

תמר: רגע, אתם גרים בקיבוץ, וכמו שאמרתם אתם הולכים יחפים ויש לכם הרבה מרחבים פתוחים. אתם גם רוכבים על אופניים?

שחר: מלא. יש לנו גם מסלול כיפי כזה שאנחנו נוסעים בו.

תמר: ואתם רוכבים בו? גם אתה רוכב בו?

רותם: כן.

שחר: זה מן סללום כזה.

זוהר: ממש פה באזור? ביטבתה?

שחר: כן. 

זוהר: וואו.

תמר: אני חושבת שרוב הילדים שמקשיבים לתוכנית שלנו מכירים את יטבתה בעיקר מהשוקו, שוקו יטבתה. אתם שותים כל בוקר שוקו יטבתה?

שחר: כן. 

תמר: איזה כיף לכם!

שחר: לרוב אני שותה קורנפלקס עם שוקו במקום קורנפלקס עם חלב.

זוהר: איזה כיף. 

תמר: נראה לי שווה.

זוהר: בדיוק סיפרתי לתמר שזה מה שהייתי עושה תמיד. 

תמר: אבל עם מוקה.

זוהר: נכון, שוקו מוקה.

תמר: סיפרת לי קודם, כשרק נפגשנו, בהתחלה, שהיית במדרשת בן גוריון ובקיבוץ שדה בוקר. זה נראה לך דומה המדבר שלנו שם והמדבר שלך פה בערבה? הרגיש לך דומה?

שחר: לא נראה לי. אני חושבת ששלנו קצת יותר פתוח. 

תמר: ובאחת התוכניות דיברנו על חול, זוכרת זוהר?

זוהר: נכון.

תמר: דיברנו על זה שאצלנו זה לא באמת חול במדרשת בן גוריון, אבל פה בערבה זה באמת חול.

זוהר: המון חול שמגיע מהרי אדום בעצם. אתם רואים פה ממש מולכם את ההרים של ירדן, זה הנוף שאליו קמים כל בוקר.

תמר: אז אתם קמים כל בוקר לנוף המשגע הזה. רותם תגיד, איך זה להיות תלמיד כיתה א’ שרק התחיל את בית הספר? 

רותם: ממש, ממש לא כיף.

זוהר: זה נראה לי משותף לך ולכל הילדים עכשיו, גם בצפון וגם במרכז.

תמר: כן. איכשהו נראה לי שזה לא מיוחד רק לילדי הערבה במדבר.

שחר: האמת שאני כמעט ולא הייתי בכיתה א’ בבית הספר ביטבתה, כי כשהייתי בכיתה א’ המשפחה שלנו נסעה לחצי שנה בעיר ולא התרגלתי לזה ממש.

זוהר: וואלה.

תמר: אז את מעדיפה את המדבר ואת המרחב הפתוח.

שחר: כן.

זוהר: אז בעצם, סיפרנו לכם שלתוכנית שלנו מקשיבים ילדים מכל הארץ, אז לקראת סיום רצינו לשאול אתכם אם יש איזה מסר שתרצו להעביר לילדים מהמרכז, מהצפון, מהגולן.

שחר: נראה לי שאני מציעה להם לבוא לבקר בקיבוצים ולראות שטפונות. 

תמר: רותם, מה איתך? לאן אתה מזמין את ילדי המרכז והצפון? אתה מזמין אותם לבוא לבקר?

רותם: כן, אני תמיד גם אוהב לשחות בשטפונות ולטפס על התקרה.

תמר: אתה מטפס עד התקרה?

רותם: כן. 

תמר: אוקיי, שמעתי שבאילת יש מקום שנקרא top94. אלו קירות טיפוס כאלה. הייתם שם?

שחר: כן. יש שם גם כזה כמו גליל ענקי ויש בו חגורות שעוטפות את הגוף ומטפסים וזה מסתובב.

תמר: נראה לי שזה מקום בשבילך רותם, לכשתגדל קצת.

שחר: לא, הוא היה בזה כבר.

תמר: אה אוקיי.

זוהר: אז הוא לא צריך לגדול בשביל זה.

רותם: אני עולה על התקרה גם שם.

תמר: אוקיי, טוב חמודים היה כל כך כיף לדבר אתכם. תודה רבה. ביי.

שחר: ביי.

רותם: ביי.

פינת הטבע של מידד

תמר: זוהר את יודעת, אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את הגל הראשון של השיטפון. זה היה בעין מעריף, פה קרוב למדרשת בן גוריון. מה שנקרא בעצם בשלטים עין עבדת עליון. זו פשוט תופעת טבע מדהימה. לאנשים שגרים פה במדרשה יש קבוצת ווצאפ שזה רץ בה “הגל הראשון! הגל הראשון” ואז כולם רצים לראות.

זוהר: טוב תראי, למים יש המון, המון חשיבות לא רק לאנשים כאן, אלא גם לבעלי החיים שחיים כאן וכל הצמחים למעשה השטפונות ממלאים את הגבים והמים האלה משמשים אחר כך את כל בעלי החיים והצמחים האלו. 

תמר: אני מניחה שלא רק את בעלי החיים הגדולים, אלא גם למשל את הציפורים.

זוהר: בואי נזמין את מידד והוא יסביר לנו הכי טוב על ההתמודדות של הציפורים במדבר.

תמר: היי מידד.

מידד: שלום, שלום.

תמר: חזרת אלינו עם מלא סיפורים בטח.

מידד: אני מקווה, כן, כן תמיד יש.

תמר: אז התוכנית שלנו היא על שטפונות היום. איך הציפורים מסתדרות עם השטפונות במדבר?

מידד: אז קודם כל, אנחנו מדברים על ציפורים מדבריות. במדבר, אחד הדברים שהכי חסרים לנו זה מים ומים זה חיים. כל אחד צריך מים כדי לשרוד. והציפורים, היתרון שלהם הוא מה שיש רק להם ואין לכמעט אף חיה אחרת, הכנפיים, היכולת לעוף. יש לנו היום כל מיני סיפורים נורא מעניינים על ציפורים, על מים ועל שטפונות. אז מה זה בעצם שיטפון? שיטפון זה אירוע מים שהוא חריג, שהוא בעצם לא צפוי.

תמר: נכון.

מידד: זה אחד הדברים שמאוד מייחדים את המדבר. הציפורים אף פעם לא יודעות מתי יבוא הגשם, אם יבוא הגשם, אם יבוא השיטפון, אם הגבים יתמלאו במים או לא. הן צריכות לתכנן, אין להן את כל הזמן שבעולם.

תמר: גם אין להן קבוצת ווצאפ שהן יכולות להתריע בה “תקשיבי, הגל הראשון תיכף מגיע”.

מידד: נכון, נכון. אז לכל מין של ציפורים יש איזשהו טריק, איזו אסטרטגיה או דרך לשרוד את אי הודאות הזו ולדעת איפה יש מים. יש לנו כמה סיפורים על זה. אחת הציפורים שעושה את זה בדרך מאוד מיוחדת, נקראת דרורית קצרת אצבעות. דרורית מזכירה לך איזו ציפור?

תמר: דרור.

מידד: נכון, היא באמת מזכירה קצת את הדרור.

תמר: היא בת דודה כזאת?

מידד: כן, קרובת משפחה. 

תמר: דרורית קצרת אצבעות?

מידד: כן, דרורית קצרת אצבעות. אלו ציפורים לא כל כך נפוצות בישראל. אפשר למצוא אותן בחרמון, בהר הנגב, באזורים ההרריים. היא יודעת לעוף יפה, יש לה כנפיים ארוכות והיא עפה טוב. מה שהן עושות הדרוריות, בעונה הזו, אנחנו נמצאים עכשיו קצת לפני פורים. בעונה הזו אנחנו מתחילים לראות להקות 

מידד: נכון. היו שטפונות גם, אבל הייתה תפזורת גשם מאוד, מאוד טובה. זאת אומרת, ירד גשם לאורך כל החורף. זה היה מצוין עבור הצמחים, הייתה נביטה מאוד יפה. הדרוריות החליטו שזו שנה שבה הן ישארו פה, הן לא ינדדו. והן באמת נשארו פה. איך אנחנו יודעים את זה? שמענו את השירה בתחילת האביב, ואחר כך בגבי המים שהתמלאו, אנחנו רואים את הפרחונים שעזבו את הקו. הם עושים את זה יחסית מאוד מהר כי אין להם הרבה זמן וככה הם בעצם עושים את זה. ציפור נוספת שיודעת איך לפתור את הבעיה הזו, היא החצוצרן. 

החצוצרן בניגוד לדרורית שעוזבת את האזור הזה אחרי עונת הקינון ופורחת לה, ובעצם אנחנו לא מוצאים אותה בקיץ. החצוצרן נמצא פה כל השנה ולכן יודע טוב מאוד מה קורה והוא מקנן כל שנה. אבל, שנה שעברה שהייתה ברוכת גשמים, ראינו פיצוץ של חצוצרנים. בכל מקום ראינו חצוצרנים.

תמר: למה קוראים לו חצוצרן?

מידד: משהו בקול שלו נשמע כמו חצוצרה. לפני יומיים הייתי במצפה רמון ופתאום שמעתי חצוצרה קטנה עפה מעליי, זה היה חצוצרן. יש לנו שלושה מינים שלהם בארץ.מסתובבות פה באזור. הן בעצם בוחנות את השטח. הן יודעות לראות כמה הגבים התמלאו, מה מצב הנביטה של הצמחים, וככה הן יודעות מה יהיה המצב פה באביב.

תמר: כדי לדעת אם כדאי להן להתנחל פה ולהקים את המשפחה.

מידד: בדיוק. אז מה שקורה, זה שברגע שהם מחליטים שטוב להם, הזכרים מגיעים להשתלט על טריטוריות, כל אחד קובע לו נחלה ומגן עליה. איך הוא מגן עליה, או יותר נכון מכריז עליה? בצורה של שירה. הם עומדים על השיחים, בערוצי הנחלים בדרך כלל יש שיחים כאלו נמוכים יחסית. 

תמר: איזה צבע יש לדרורית?

מידד: יש לה צבע חום אפרפר בהיר.

תמר: אז קשה לראות אותה.

מידד: קשה לראות אותה היא מוסוות כמו הרבה מאוד מהציפורים האלה. איך אנחנו מוצאים אותה? בעזרת השירה שלה, כמו הציקדה. בעצם בשנה טובה, כמו החורף שעבר שהיה ממש מבורך בגשמים.

תמר: היו גם שטפונות, לא הרבה אבל היו.

תמר: זאת אומרת זה לא שהוא בא לפה ומחפש, הוא ממילא כאן.

מידד: בדיוק, אבל בשנים שיש בהם הרבה גשם, הוא יעשה יותר ממחזור קינון אחד. ולכן מאחר שבשנה שעברה היו המון גשמים, אז אנחנו רואים המון חצוצרנים בכל מקום.

תמר: נחמד! אז הייתה לנו את הדרורית קצרת האצבעות, את החצוצרן בגלל הקול שלו, ואנחנו צריכים תיכף לסיים אז יש לך אולי עוד ציפור לספר לנו עליה?

מידד: כן. יש לי סיפור מאוד מפתיע על השליו. השליו הנודד.

תמר: השליו ההוא, מיציאת מצרים?

מידד: כן. הוא מזכיר תרנגול קטן, רק שהוא יותר יפה.

תמר: הוא מאוד יפה. זו ציפור מאוד יפה.

מידד: נכון. קשה מאוד לראות אותו כי בדרך כלל אתה כל כך מבהיל אותו שהוא מיד עף לך מתחת לרגליים. שנה שעברה, גם בעקבות הגשמים, אז בעיקר באזור הר הנגב, בין מצפה רמון לניצנה זה ממש היה נראה כמו ערבות דשא, הכל היה ירוק. וזה, בדיוק מה שהשליו צריך. השליו מטילה את הביצים שלה על הקרקע, אבל היא מצליחה שהצמחייה תסתיר אותה, את הביצים ואת האפרוחים.

תמר: אז גם היא בעצם אורחת שבאה רק לפעמים ואם יש גשם טוב היא נשארת?

מידד: יותר מזה, בדרך כלל היא נודדת פה. היא מקננת במקומות בארץ אבל ממש קינים בודדים בשנה. אני מצאתי שתי משפחות, ועוד חברים מצאו כמה משפחות, הכל פה באזור של הנגב.

תמר: אז אתה אומר בעצם שאלו אירועים כאלה חד פעמיים ושהגשמים ממש טובים לציפורים האלו.

מידד: רק אני אקנח בזה שטוב ורע זה עניין יחסי. לשלווים זה היה טוב, אבל מינים מדבריים, לדוגמה כמו רץ מדבר, שזו ציפור שצריכה בית גידול, שטח שהוא יבש, זה לא כל כך טוב להם. שנה שעברה לא מצאנו אפילו רץ מדבר אחד.

תמר: אולי השנה נמצא, אם אין לנו יותר מדי גשם.

מידד: בדיוק. השנה יהיה מעניין איך הציפורים יגיבו לשנה שאין בה הרבה גשם.

תמר: נהדר מידד. תודה רבה, רבה. אנחנו נתראה בתוכנית הבאה.

מידד: בוודאי.

תמר: להתראות.

מידד: להתראות.


פינת הסיפור של קרן

 

זוהר: תמר, שטפונות זו תופעה מרגשת וכיף לראות אותם, אבל עצמת המים יכולה להיות גם מסוכנת. תחשבי שהיית צמח מדברי קטן, ופתאום כמויות כאלה אדירות של מים היו מגיעות בעוצמה כל כך חזקה. זה יכול היה לעקור אותך מהשורש.

תמר: כן נכון. אבל את יודעת זוהר, יש גם צמחים שמתאימים את עצמם די טוב ויודעים אפילו להתכופף תחת הזרם, ואז אפילו מתאוששים ומלבלבים אחרי שעובר השטפון.

זוהר: נכון. גם בעלי החיים הגדולים בורחים הרבה פעמים מהמקומות שיש בהם שיטפונות בדרך כלל, ובעלי החיים הקטנים, כשהם שומעים שיש שיטפון, הם נמלטים את המצוקים בשולי הנחל, או מסתתרים בסדקים או במחילות.

תמר: אמנם הם באמת יודעים להימלט, אבל יש גם צמחים ובעלי חיים שכן נפגעים מהשטפונות. גם לנו זה יכול להיות מסוכן.

זוהר: לבני אדם זה יכול להיות מאוד מסוכן לעמוד באמצע הנחל בשיטפון. לכן חשוב לצפות בשיטפון רק ממקום בטוח אליו המים לא מגיעים.

תמר: אז יש לי בשבילך את הסיפור של קרן שתספר לנו על ילדה שטיילה במדבר בחורף.

קרן: היה זה אמצע החורף, אך השמיים היו בהירים וחסרי עננים. מזג האוויר היה נעים, מתאים בדיוק ליציאה לטיול בדרום הארץ. נועם והוריה ארזו תיקים, נעלו נעליים ויצאו לטיול בנגב. את היום הזה ואת הטיול שעשו, נועם לא תשכח לעולם. היה זה היום הכי מפתיע ומרתק שחוותה בחייה. לפני שאספר לכן מה קרה, בואו ונכיר קצת את נועם. נועם גדלה ברמת גן. היא ילדה מסודרת שאוהבת לתכנן איך לחלק את הזמן, לכתוב לעצמה משימות, והכי היא אוהבת, לתכנן ימי הולדת. 

נועם עומדת לחגוג את בת המצווה שלה בקרוב, ולכן היא עוסקת בתכנונים רבים לקראת המאורע ובהתרגשות גדולה. אך בתקופה האחרונה כל כך הרבה דברים משתנים ללא שליטתה. שבוע לפני האירוע, התבררה תחזית מזג האוויר, ונודע לה שיהיה גשום ולכן לא יוכלו לערוך את האירוע בגינה כמתוכנן, אלא בתוך הבית. נועם התעצבה והסתגרה בחדרה. הוריה ניסו לעודד אותה, אבל שום דבר לא עזר. לבסוף, הצליחו לשכנע אותה לדחות את האירוע ולצאת איתם לטיול. זה היה אותו היום, בו נועם החלה לראות דברים באופן שונה. 

נועם והוריה טיילו בנחל צין, נחל יבש, מלא במערות, שיחים רבים ועץ שיטה גדול ורחב צמרת. נועם לא התעניינה במסלול. רק חשבה על זה שחגיגת בת המצווה שלה לא תראה כמו שהיא רצתה. לפתע שמעה נועם קול קורא לה, קול זר, עמוק ורם. היא הסתכלה סביבה, ולא ראתה נפש חיה. אז, שמעה בבירור “נועם יקרה, זה ההר מדבר אלייך. פה, ממש לידך.” נבהלה נועם ולא הבינה אם היא מדמיינת, או שההר באמת מדבר אליה. “למה את כה עצובה?” שאל אותה ההר. “איך ידעת שאני עצובה?” שאלה נועם בתמיהה, לא בטוחה עם מי היא מדבר. “ראשך כפוף מטה ורגלייך נגררות.” אמר ההר. “נכון” אמרה נועם בקול שבור. “כל מה שאני מתכננת ורגילה אליו כל הזמן מתבטל ומשתנה. אי אפשר לסמוך אפילו על מה שיהיה מחר בבוקר. נמאס לי שזה המצב”. ענה ההר “אכן, זה יכול להיות מאוד מתסכל שלא יודעים מה יהיה”. “נכון” הוסיפה נועם. “לך בטח הרבה יותר קל. אתה פשוט עומד במקומך, לא זז. שום דבר סביבך לא משתנה, המדבר תמיד ישאר אותו מדבר, ואתה ההר, תמיד תשאר אותו הר.” ההר המהם לרגע ושתק. 

נועם המשיכה לדרכה וראתה את הוריה יושבים בצל שיטה, מחכים לה. בינתיים, החלו לנשוב רוחות ועננים אפורים התאספו בשמיים. פתאום הרגישה נועם שכמה טיפות גשם נפלו על ערפה. נועם והוריה לא ידעו היכן להסתתר מהגשם המפתיע. ואז, שמעה שוב נועם את ההר קורא לה “הזהרו שיטפון מתקרב וזה מסוכן מאוד. זרם מים עוצמתי מגיע במורד הנחל ישר אל המקום שבו אתם נמצאים. עלו על ההר שממול, מהר!” שמעה נועם לדבריו ומיד רצו אל ראש ההר. כשהגיעו אל הפסגה רטובים ונוטפים מים, בדיוק אז שמעו קול חזק של מים גועשים ואבנים מתגלגלות. הם הביטו למטה וראו מים זורמים במהירות ובחזקה בתוך הנחל שהיה לפני כמה דקות יבש לגמרי.

המים בנחל זרמו בעצמה ולא פסחו על אף אבן, פרח, או שיח, סוחפים את הכל איתם. היה זה מראה מרהיב, אך מפחיד באותה המידה. מה היה קורה לו היו נשארים שם למטה? נועם ראתה איך המים שינו את הנוף, איך אבנים גדולות שינו את מקומן, איך הציפורים התעופפו מהאזור, ודמינה כיצד בקרוב יפרחו פרחים על הגבעות מסביב. היא חשבה על מה שאמרה להר קודם לכן, וכמה שזה לא נכון. ההר וסביבתו משתנים ובזמן כל כך לא צפוי ולא ידוע וההר מקבל זאת בהבנה. הוא יודע שהוא לא יכול לשלוט על המועד בו ירדו הגשמים, על חזקם של השיטפונות ועל החיים מסביבו. כוחות הטבע גדולים בהרבה מההר, כמו שהם גדולים יותר ממנה, מנועם.

לפעמים קורים דברים לא צפויים, אבל זה לא נורא, אפשר לשנות תוכניות אם צריך. נועם חייכה לעצמה והודתה בליבה להר שהציל אותה מהשיטפון ושלימד אותה לקח חשוב לחיים. בדרך הביתה נועם אמרה להוריה “זה בסדר אם בת המצווה שלי לא תהייה בדיוק כמו שרציתי, וגם אם יהיה גשום ואפור בחוץ, העיקר שאהיה עם מי שאני אוהבת”
תמר: תודה קרן, איזה כיף לנו. נפגש בתוכנית הבאה.

 

פינת הטיול

זוהר: אז דיברנו על מה זה שיטפון ועל ההצטברות של המים בגבים, על גל ראשון וגם אפילו על הסכנות. 

תמר: ואני רוצה לספר לך זוהר, שבעצם המים האלה והשטפונות הם מעצבי הנוף העיקריים במרחב הזה שלנו. עוצמת המים לאורך השנים, היא זו שחרצה ופוררה את הסלעים, ובעצם יצרה את הנחלים הגדולים שאת אוהבת לטייל בהם, את המכתשים ובעצם את רוב הנוף שאנחנו רואים מסביבנו.

זוהר: אין על המים. אני רוצה להגיד שבאמת לראות שיטפון זו חוויה מאוד מרשימה, אבל אני הכי אוהבת לטייל אחרי השיטפון , כשכל הגבים מלאים וכיף להתרחץ ולהסתכל.

תמר: מצוין. אז אבי מפינת הטיול שלנו יוציא אותנו לטייל. 

זוהר: היי אבי, איזה כיף.

תמר: שלום אבי.

אבי: שלום תמר וזוהר, מה שלומכן?

תמר: מעולה.

אבי: יופי. אז אנחנו נצא לטיול לאחר שיטפון. אנחנו חושבים ויודעים ששיטפון זו תופעת טבע מאוד מרהיבה ומעניינת ויפה, אבל היא יכולה גם להיות מסוכנת, אז אנחנו מעדיפים לטייל אחרי השיטפון. החוויה של טיול אחרי השיטפון היא נהדרת. רואים דברים מאוד, מאוד יפים. אנחנו חושבים שהגבים שנשארים בערוץ הנחל אחרי שהמים שטפו בו, הם חוויה נהדרת, גם רטובה ומלאת בוץ וזה מסלול נהדר למשפחות ילדים. המסלול הספציפי שעליו אני רוצה לדבר ולספר, נמצא ממש לא רחוק משדה בוקר, נחל צין, החלק העליון שלו שממש לפני מפל עין עבדת, מתמלא בהרבה מאוד גבים אחרי שיטפון. תחילת המסלול היא בחניון של עין עבדת עליון. הגן הלאומי עין עבדת עליון. 

תמר: שזה מה שאנחנו קוראים לו עין מעריף.

אבי: נכון. בשילוט קוראים לו עין עבדת עליון. משם, אפשר ללכת לאורך הנחל במעלה הנחל. מהחניה עצמה למעשה עוזבים את הרכב ומתחברים לשביל כחול. השביל קודם כל יביא אותנו אל נקודת התצפית לעין מעריף. שם אפשר לדמיין מחדש את עוצמת השיטפון ואת הזרימה.

זוהר: יש שם גם מפל.

אבי: יש שם מפל יפיפה, הוא מופיע הרבה בתמונות בעיתונות ובאינטרנט ובחדשות.

תמר: זהו, כשאתה לא היית פה עוד, בתחילת התוכנית, סיפרתי לזוהר שראיתי גל ראשון של שיטפון ושם זה היה.

אבי: נהדר. גל ראשון, חשוב לציין, יכול להיות זרימה מאוד איטית ומזדחלת, ולפעמים יכול להגיע גם בפרץ, זה תלוי בהרבה מאפיינים של הנחל, כמות המים והרבה דברים אחרים. מהנקודה הזו של התצפית על עין מעריף, ממשיך השביל. השביל עולה בצורה מאוד מתונה בערוץ הנחל, הוא מסומן בצבע כחול. אפשר להגיע לשתי נקודות בהמשך המסלול שבהן כדאי להשאיר רכב מאסף לסיום, אבל אפשר גם לעלות ולרדת. אפשר ללכת לאורך הנחל ולחזור באותה דרך, זה עדיין כיף ומעניין. 

למעשה, מה שנראה בערוץ הוא מאוד מעניין, אבל כשנטייל שם בין הבריכות, וחלקן דרך אגב, צריך לשים לב. חלקן יכולות להיות מעט עמוקות. רובן בריכות שכשוך נמוכות וכיפיות. אפשר לראות שם גם ציורי סלע בנקודות מסויומות, יש שם בור מים בדופן המזרחית של הערוץ שהיה מאוד משמעותי בעבר, היום מן הסתם כבר פחות. יכול להיות שיהיה מאוד קשה למצוא את פתח הכניסה של הבור.

זוהר: אתה מאתגר אותנו.

אבי: בדיוק. אבל שווה ללכת, לפקוח עיניים ולא רק לטייל מבריכה לבריכה. זה ממש גן שעשועים כיפי. 

תמר: אז זה בעצם יכול להיות גם מסלול שלם של הליכה וטיול, וגם למי שרוצה רק לבוא בשביל רביצה ושכשוך, אפשר לעצור בנקודה מסוימת.

אבי: נכון. לגבי אורך המסלול, נקודה אחת שאפשר לעצור בה, זה חניון שנקרא חניון המחצבה. הוא נמצא כשני קילומטר מתחילת המסלול, לא משמעותי, אבל צריך להבין שהולכים לאט ועוצרים בבריכות ונהנים אז זה יכול לקחת קצת זמן.

זוהר: גם יכול להיות קצת מחליק אחרי השיטפון אז צריך ללכת בזהירות.

אבי: נכון הסלע יכול להיות די חלק, זה סלע גיר והוא יכול להיות מחליק במיוחד בשילוב עם בוץ. אז באמת נקודת סיום אחת יכולה להיות כשני קילומטרים במעלה הנחל ושם אפשר להשאיר רכב מראש.  תחנה נוספת יכולה להיות בתחנת הדלק בעבדת, קצת יותר ארוך, סביב ה-4 קילומטרים, אבל השביל בסופו של דבר מגיע עד לשם. 

תמר: זה גם לילדים קטנים? כל המסלול הזה של ה-4 קילומטרים הוא מסלול שהוא בסדר להליכה?

אבי: כן.

תמר: ואז בסוף אפשר לקנח בארטיק או קפה. מצוין.

אבי: אפשר גם לפני בנחל, עם גזיה.

תמר: אז זה בעצם כל הזמן על השביל הכחול, הולכים, כל הדרך מסומנת.

אבי: נכון.

תמר: נפלא.

זוהר: נשמע מעולה בשבילנו, בדיוק מה שחיפשנו.

תמר: אז בעצם הגענו לסוף המסלול?

אבי: כן. אם אתם רוצים עוד פרטים, אז תמיד אפשר להכנס לאתר של דעת מדבר, או ליצור קשר עם בית ספר שדה שדה בוקר, נשמח לתת מידע נוסף. 

תמר: מקסים. אז אבי תודה רבה, עמו תמיד על המסלול הנפלא. זוהר, יאללה, אנחנו יוצאות?
זוהר: לגמרי. שמתי כבר את נעלי הטיולים שלי.

סיום התוכנית

תודה שהאזנתם לנו.

צוות התוכנית: מידד גורן מגיש פינת הטבע, עמיחי שדה ואבי עטר מגישי פינת הטיול.

קרן סבן, כותבת ומגישת פינת אגדות המדבר.

הפקה: דודו רשתי ותמר קידר.

עריכת טכנית, דניאל למנסדורף ועל המוזיקה המקורית, טל וגנר. 

צוות המערכת: הגר לשנר ורועי גלבר, בוזי רביב מנהל תחנת רדיו bgu.

תודה מיוחדת לזיו שרצר ואבי עטר מבית ספר שדה – שדה בוקר,

פרופסור אוריאל ספריאל ואלי פלג מהאוניברסיטה העברית בירושלים. 

התוכנית הוקלטה באולפני רדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

כאן תמר קידר וזוהר סלמה.

נתראה בתוכנית הבאה.