לילה במדבר

 תקציר

מתי החיות מהמחילות יוצאות?

מתי הכי טוב כוכבים לראות?

מתי קצת מסתורי, חשוך וקר?

היום בתוכניתנו, נחקור את חיי הלילה במדבר!

האזנה מהנה!

הפרק

 תמליל

בוזי: מדברים מדבר, תוכנית לילדים על כל הטוב שבמדבר. בהפקת דעת מדבר, בית ספר שדה שדה בוקר ורדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב. בהגשת תמר קידר וזוהר סלמה. האזנה נעימה.

זוהר:  מתי מהמחילות החיות יוצאות?

צמר: מתי הכי טוב כוכבים לראות?

זוהר: מתי קצת מסתורי, חשוך וקר?

תמר: היום בתוכניתנו נחקור את חיי הלילה במדבר.

זוהר: שלום תמר.

תמר: היי זוהר, מה שלומך?

זוהר: שלומי נהדר ואני גם מאוד מתרגשת, כי התוכנית שלנו היום עוסקת בחיי לילה במדבר. אני      רוצה קודם לשאול אותך     אם היית פעם ערה לילה שלם במדבר בשטח.

תמר: לא לילה שלם, אבל גן היו לי הרבה שעות ערות בלילה, בטח.

זוהר: אז אני רוצה להגיד לך שתמיד כשאני חושבת על הלילה במדבר, עולה לי אסוציאציה שזה כמו להסתכל מתחת לגלים בים.

תמר: מה? מה הקשר?

זוהר: ידעתי שתשאלי. את מכירה את זה שאת מסתכלת על הים מבחוץ והוא נראה מאוד רגוע ושקט, כאילו אין בו שום דבר. ואז, כשאת שמה משקפת ואת צוללת קצת למטה, פתאום את רואה מלא רגליים ודגים ואת רואה כל מיני אצות וצמחים מוזרים. את מכירה את זה?

תמר: כן, קצת משקפת ושנורקל ואתה מגלה שיש עולם שלם מתחת למים. לזה את מתכוונת נכון?

זוהר: בדיוק לזה. אני חושבת שהלילה במדבר, הוא נראה אמנם כאילו הכל שקט ורגוע, אבל בעצם זה מטורף לגמרי. כל החיות יוצאות וכל הדברים המטורפים באמת קורים בלילה במדבר. על כל זה נדבר בתוכנית. גם אני רוצה לספר לך, שיש לנו פינה חדשה בתוכנית היום. היא נקראת ׳פינת החידה בסוף׳. אנחנו נשאל את המאזינים והמאזינות שלנו חידה והם יוכלו לענות בדף הפייסבוק שלנו.

תמר: העמוד שלנו ׳מדברים מדבר׳. בתגובות לפוסט של הפרק, תוכלו לענות על החידה ואנחנו נפרסם את התשובה בפרק הבא. 

זוהר: בין כל אלו שיענו נכון נעשה הגרלה, והזוכה או הזוכה המאושרת יקבלו פרס וגם נאמר את השם שלהם בתוכנית שלנו.

תמר: טוב זוהר, את יודעת שאני אוהבת להביא לך הפתעות. הזמנתי לכבודך לאולפן שני אורחים מיוחדים. אחד הוא ילד והשני הוא מבוגר.

זוהר: איזה כיף לי. שניהם ביחד באים?

תמר: שניהם ביחד, את תיכף תשמעי.

 

פינת הילד 

 

תמר: היי אלון.

אלון: היי.

תמר: איזה כיף שבאת אלינו. אתה מפה אלון נכון? ממדרשת בן גוריון. 

אלון: כן.

תמר: ובאיזו כיתה אתה?

אלון: ג׳.

תמר: ג׳? אז בן כמה אתה 9? 10?

אלון: עוד חודש 9.

תמר: אתה נראה לי באמת 9 כזה. וואי אלון, אני לא יודעת אם סיפרנו לך, אבל אגיד לך שוב, התוכנית שלנו היום היא על לילה במדבר. איך אתה עם הלילה? אתה אוהב לצאת לטיולים בלילה. 

אלון: כן. 

תמר: יש לך איזה טיול שאתה זוכר שיצאת אליו?

אלון: לפני כמה שבועות.

תמר: לפני כמה שבועות יצאתם לאן?

אלון: אני לא זוכר לאן, אבל זה היה ליד מסילת רכבת.

תמר: וישנתם שם?

אלון: כן.

תמר: נחמד. אתה זוכר אולי אם זה היה לילה עם ירח מלא, או שזה היה לילה רגיל בלי ירח מלא?

אלון: זה היה לילה רגיל.

תמר: ואתה אוהב לישון באוהל?

אלון: כן.

תמר: אלון תשמע, היום הזמנתי לאולפן שלנו עוד אורח. אתה האורח הראשון והמיוחד שלנו, אבל יש עוד אורח שהזמנו לכאן, וזה ד׳׳ר חיים ברגר, שהוא אקולוג התנהגות של בעלי חיים ואתה תעזור לי לדבר קצת עם חיים על בעלי חיים, על חיי הלילה במדבר, בסדר? אתה תשאל ביחד איתי את חיים שאלות?

אלון: כן.

תמר: לחיים יש המון, המון ידע והוא יוכל לספר לנו על המון דברים. שלום חיים.

חיים: שלום תמר, שלום אלון. 

תמר: איזה כיף שהגעת אלינו, זה משמח מאוד. אולי תספר למאזינים שלנו מה זה אקולוג התנהגות בעלי חיים. 

חיים: אז מה שאותי מעניין זה בעליי חיים ומה הם עושים. המילה אקולוג אומרת שבעצם אני אוהב להסתכל עליהם בסביבה הטבעית שלהם, או כמה שיותר טבעית. סביבה שבה הם חופשיים לעשות כל מה שהם רוצים. 

תמר: אם אני חושבת על זה, אז המדבר זו סביבה מצוינת. אין לבעלי החיים הרבה אנשים שמפריעים להם לחיות את חייהם באופן טבעי. נכון?

חיים: נכון. בעצם בכל האזורים במדינה שלנו, המדבר זה האזור הכי מיוחד. הוא מאפשר לבעלי החיים להסתובב, לפעול ולעשות את כל מה שהם רוצים עם כמה שפחות השפעה של אנשים. מקומות אחרים בארץ הם כבר מאוד, מאוד צפופים. יש הרבה מאוד כבישים, אנשים ויישובים. אצלנו במדבר יש יחסית מעט וזה מאפשר לבעלי החיים להתנהג באופן טבעי.

תמר: כשאני מסתובבת, וכמו שאלון סיפר שהוא יצא לטייל עם המשפחה, אז אנחנו לפעמים רואים שועל, לפעמים, נגיד אצלנו לפני כמה זמן הסתובב צבוע ביישוב. אבל, יש הרבה מאוד חיות שמסתובבות ואנחנו לא כל כך רואים אותן. עליך שמעתי, שאתה בהחלט רואה אותן ומוצא אותן. איך זה קורה?

חיים: הכל התחיל מזה שהגשמתי איזשהו חלום. החלום הזה התחיל בטיול באפריקה. אני בערך מהגיל של אלון, הייתי מסתובב עם בעלי חיים, תמיד היו לי בעלי חיים בכיסים והייתי מביא אותם הביתה, כל מיני הפתעות לאמא, אבל אף פעם לא חקרתי אותם בצורה מסודרת. אחרי הצבא עשיתי טיול לאפריקה, ושם, הקרבה לבעלי החיים, בעיקר הטורפים ובטורפים הגדולים שיש באפריקה, גרמה לי לאיזשהו שינוי. הבנתי שמה שאני רוצה לעשות זה לחקור את בעלי החיים האלה ואת ההתנהגות שלהם. 

 חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד באוניברסיטה ובסוף הגעתי לכאן, למדרשת בן גוריון, וכאן עשיתי את המחקר שתמיד רציתי לעשות והוא ללמוד על הטורפים הגדולים של מדינת ישראל. אז פעם היו לנו נמרים, אבל יש לנו פה עדיין גם זאבים וצבועים. 

תמר: אלון, אתה רוצה לשאול משהו את חיים? ראיתי שכשהוא אמר נמרים העיניים שלך גדלו פתאום.

אלון: ראית פעם נמרים בטבע?

חיים: כן. ראיתי, זכיתי אפשר להגיד, זו ממש זכייה. אנשים תמיד מחכים שאני אגיד בסיורים, ׳הנה נמר ממש פה מעבר לפינה׳. אבל זה לא קורה. זה קרה לי פעם אחת בחיים. לפני שהגעתי לכאן לחקור טורפים, עשיתי מחקר באזור עין גדי על שפני סלע. שפני סלע הם חלק מהמזון של הנמרים.

תמר: הם הנטרפים נכון? אנחנו יכולים לחלק את בעלי החיים פה לטורפים ונטרפים.

חיים: נכון. בוקר אחד, נכנסתי לשמורה, הייתי עם תמר אשתי כמה ימים לפני החתונה וקיבלנו מתנה לחתונה. מה המתנה הייתה? ראינו נמר טורף, בישראל, לא באפריקה. ראינו נמר טורף יעל. 

תמר: חתיכת מתנה לחתונה קיבלת. למרות שאני לא בטוחה שתמר חשבה ככה גם. 

חיים: זו המתנה הכי טובה שקיבלנו. התחלתי לפתח טיול שנקרא ספארי לילה, שהוא בעצם יציאה לטיול בשעות הלילה, בשעות שאנשים חושבים שהחיות ישנות בדיוק כמו אנשים. אבל המצב במדבר הוא בדיוק הפוך. הן כולם יוצאות לפעילות, כל בעלי החיים או לפחות רוב בעלי החיים במדבר הם פעילי לילה.

תמר: תמיד אתה רואה בלילה חיות? תמיד כשאתה יוצא לטיול ספארי לילה אתה רואה חיות ויוצרים?

חיים: כן. 

תמר: אין לילה משנעים כזה שאף אחד לא יוצר בו?

חיים: אין דבר כזה. יש משהו שקורה בלילה שבעלי החיים במדבר, אז הם מרגישים הכי נוח. יש לך רעיון אלון למה דווקא אז הם יוצאים?

זוהר: כי הם מאוד אוהבות את הכוכבים בלילה?

חיים: זה רעיון מעניין, אבל יש דברים הרבה יותר קרובים לאדמה מכוכבים שמשפיעים עליהם.

תמר: אולי כי קריר ונעים בלילה?

חיים: מה אתה חושב על זה?

אלון: לא.

חיים: תמר צודקת אם אנחנו מדברים על הקיץ. יש הרבה חיות שיש להן הרבה פרווה, אבל לא כמו מעיל פרווה שאתה יכול להוריד אותו ולשים אותו בצד, אז את צודקת לגבי הקיץ. אבל, אם הסיבה היחידה הייתה הטמפרטורה, היינו מצפים שבחורף כשביום נעים ובלילה קר…

תמר: אתם לא רואים אבל אלון עושה תנועה של קר.

חיים: הקור במדבר הוא באמת מיוחד. אבל החיות האלו לא משנות את ההתנהגות שלהן, הן עדיין יוצאות רק בלילה. אנחנו צריכים למצוא פה הסבר שנכון גם לקיץ וגם לחורף. יש לך עוד רעיון?

אלון: לא.

חיים: תחשוב, תחשוב. מה עוד משפיע על החיות? דרך אגב, השאלה הזו תקפה באותה מיד לטורפים ולנטרפים?

תמר: וואו רגע, גם אני עכשיו צריכה לחשוב מה קורה בלילה במדבר. 

זוהר: אני יודעת שבלילה אני רואה פחות טוב, אולי זה קשור?

חיים: תראו, אם היינו צריכים לראות טוב בלילה, היינו מפתחים ראייה יותר טובה. אבל בואי נגיד ככה, גם הטורפים וגם הנטרפים רואים טוב בלילה. 

תמר: יש שקט בלילה, אולי הם מנצלים את השקט הזה?

חיים: יכול להיות. בואו נחשוב רגע על הצד של הנטרפים, אתם יודעים למה? למה קודם כל אנחנו מדברים על הנטרפים? כי הנטרפים מאפשרים לטורפים לחיות. אם היינו מדברים רק על הטורפים, היינו בבעיה. אתם יודעים איזה נטרפים יש ממש, ממש כאן אצלנו? חיות צמחוניות שבדרך כלל משמשות כנטרפות?

אלון: גרבילים?

חיים: גרבילים בהחלט. מה עוד?

תמר: שפני סלע. 

זוהר: חרקים.

חיים: מעולה.

תמר: עקרבים שדיברנו עליהם. 

חיים: נכון מאוד. מי עוד? חיה עם אוזניים ארוכות במיוחד.

תמר: ארנבים? יש לנו פה ארנבים?

חיים: ארנבות, בוודאי יש לנו הרבה ארנבות. 

תמר: שועל? השועל הקטן. 

חיים: השועל הוא בנטרפים? תמר את צריכה דחוף לבוא איתי לספארי. השועל הוא בנטרפים אלון?

אלון: לא נראה לי.

חיים: השועל, יכול להיות שמישהו יטרוף אותו, אבל הוא שייך לטורפים.

תמר: אז אני לא מצליחה להבין. אם אנחנו חושבים על הנטרפים, למה הם יוצאים בלילה? נו תעזור לי.

חיים: למשל, חיה אחת ממשפחת הגרבילים, חיה מאוד מיוחדת שאנחנו תמיד רואים בספארי לילה, לא יודע אם אתם מכירים אותו, חיה שקופצת כמו קנגורו קטן. אתם יודעים מי זה?

אלון: לא, אבל ראיתי סרטון על אותו סוג של גרביל, שגורם לנץ לטרוף נחש והנחש כמעט טרף את הגרביל. 

חיים: זה סיפור מורכב. אבל רגע מסעדה את הסיפור יותר פשוט. מי שאני מדבר עליו שהוא קופץ, זוהר את יודעת מי זה?

זוהר: הירבוע?

חיים: הירבוע הוא אחד החמודים והמיוחדים שיש לנו במדבר. במדבר יש הרבה צמחייה או מעט?

אלון: מעט. 

חיים: אז אם הוא יצא ככה ביום ויקפוץ, מה עלול לקרות לו?

תמר: יראו אותו בקלי קלות כי יש את האור והשמש.

חיים: נכון. מי יכול לראות אותו?

אלון: טורפים. 

חיים: טורפים ועופות דורסים והרבה מאוד בעלי חיים יכולים לראות אותו ולאכול אותו.

תמר: אין להם איפה להתחבא אז הם חייבים להשתמש בחשכה. 

חיים: נכון. עכשיו למה הטורפים יוצאים בלילה?

אלון: כדי שלא יראו גם אותם?

חיים: יפה מאוד. אלון מבין בטורפים. טורף לא ניגש לנטרף ואומר לו ׳סליחה, אתה יכול להיכנס לי לצלחת?׳ הוא מתגנב, מתקרב ובעצם גם הם צריכים את החשכה כדי שיוכלו להפתיע את הנטרפים.

תמר: טוב, האמת שאפשר להמשיך ולדבר ולדבר פה עם חיים ואלון אבל יש לנו עוד דברים שמחכים לנו בתוכנית הזו. אז קודם כל תודה רבה לך אלון שבאת אלינו, זה כיף גדול. וחיים כמובן, תודה רבה, רבה. 

חיים: שמחתי מאוד.

תמר: אנחנו צריכים לקבוע איזה סיור ספארי לילה כזה. ועוד מילה חיים, יש איזה מוזיאון טבע שאתה ועמל על הקמתו. 

חיים: נכון. ממש בימים אלו אנחנו מקימים פה מוזיאון טבע והשחייה. הוא כבר פתוח, אפשר כבר לבוא ולבקר.

תמר: פה זה במדרשת בן גוריון?

חיים: כן ממש צמוד לכניסה למדרשה. אפשר ללמוד על הטבע ועל הרבה דברים שדיברנו עליהם ובעלי חיים שחיים פה מסביב. אפשר לבוא וללמוד עליהם.

תמר: מצוין. אפשר גם לבוא רק למוזיאון הטבע בלי הנחשייה? כי אני לא כל כך אוהבת.

חיים: כן בטח, אפשר בנפרד אין בעיה.

תמר: טוב מעולה, איזה כיף. תודה רבה.
זוהר: תודה רבה.

פינת הטבע של מידד

זוהר: אריזה כיף שאלון היה כאן באולפן. בכלל, אני נורא אוהבת שילדים באים להתארח אצלנו.

תמר: נכון. איזה חבל שלא כל הילדים יכולים לבוא.

זוהר: אז תמר, אני רוצה לספר לך שאולי לא כל הילדים יכולים להגיע אלינו פיזית, אבל אנחנו מזמינות את המאזינות והמאזינים שלנו מכל הארץ לשלוח לנו שירים, ושאלות או חוויות מטיולים וכל סיפור שיש להם ואנחנו נשמח מאוד להשמיע אותם כאן בתוכנית. אז כל מי ששומע אותנו עכשיו, אתם מוזמנים ומוזמנות לכתוב לדף הפייסבוק שלנו מדברים מדבר.

תמר: מצוין, אנחנו מחכים לשירים שלכם, חוויות מטיולים, שאלות שיש לכם ובקיצור, כל דבר שאתם רוצים. אנחנו נראה את זה בדף הפייסבוק, נענה לכם וגם נשמיע בתוכנת.

זוהר: טוב, אז לענייננו תמר, אנחנו בתוכנית על לילה במדבר, ולהתנהל בלילה, כמו שאת יודעת, זה קצר יותר קשה ומסובך מלהתנהל ביום. חיות שהן פעילות לילה, יש להן כל מיני התאמות מיוחדות שבעצם עוזרות להן לתפקד. לדוגמה, יש להן עיניים מאוד גדולות שעוזרות להן לראות טוב בחושך, ואוזניים הרבה יותר גדולות כי הן צריכות להיות מאוד חדות ולשמוע את כל הרעשים הקטנים שיש בלילה.

תמר: סבתא, למה יש לך עיניים כל כך גדולות? סבתא, למה יש לך אוזניים כל כך גדולות?

זוהר: בדיוק. תראי אותו זאב מכיפה אדומה, הוא היה פעיל לילה, אנחנו לא נשפוט אותו על זה.

תמר: האמת שהלוואי והיו לי תכונות כאלו מפותחות. אולי הייתי מסתדרת יותר טוב עם הלילה. אני קצת מפחדת לפעמים בלילה מהחושך ומה קולות האלה ששומעים בלילה.

זוהר: זה הגיוני מאוד. אני יכולה להגיד לך, שכל פעם שאני מפחדת ממשהו, מה שעוזר לי זה ללמוד עליו קצת ואז אני טיפה פחות מפחדת. ככל שיודעים יותר על משהו ככה הוא נהייה פחות מפחיד. אני חושבת שמי שהכי יכול לעזור לנו ללמוד על הרעשים והקולות האלה בלילה, זה האחד והיחיד איש הטבע שלנו, מידד גורן.

מידד: היי תמר וזוהר.

תמר: היי מידד!

מידד: מה שלומכן?

תמר: טוב מאוד. על מי תספר לנו היום?

מידד: אז אני אספר לכן על גברת אחת מאוד מיוחדת. כרגיל, אני לא אספר מיד מי זו, אבל אני אתחיל בסיפור. לפני כמה שנים הייתי בסיפור אצל שכנתנו ממזרח, ירדן. מעבר לים המלח, ממש מול עין גדי. באחד הנחלים שם, יש שם נחלים מצוקיים מאוד. מה זה מצוקיים, מצוקים כל כך גדולים שצריך להשתמש בחבלים כדי לרדת ממפל למפל. 

תמר: וואו איזה כיף. לא הייתי בירדן עוד. 

מידד: אוי זה חובה. באחד הלילות, בין כל המפלים האלה, התארגנו לארוחת  ערב והתחלנו לבשל, כמובן במדורה כי אין שם שום דבר. אנחנו באמצע הנחל. אין שירותים ואין גז בישול ואין כלום אין מטבח, אין שום דבר.

תמר: ברור. אבל התארגנתם?

מידד: התארגנו כן. אחרי שכבר האוכל היה מוכן ואכלנו והיינו שבעים והתחלנו לדבר על הא ועל דא, פתאום אני שומע, כולנו שומעים את הקול הבא. מה את אומרת?

תמר: מלחיץ לא? אותי זה מלחיץ.

מידד: נכון? אז בהתחלה רק אני שומע וישר נדרך. ואז עוד פעם, תקשיבי: (קולות מושמעים בשנית)

תמר: אני רק אגיד לך שקודם סיפרתי לזוהר, אתה עוד לא הגעת לאולפן, שהלילה הזה, החושך הזה, והקולות האלה, קצת מלחיצים ומפחידים אותי.

מידד: הרבה פעמים אנחנו באמת לא כל כך רואים בלילה כי הוא חשוך ואנחנו מפחדים. הראיה, כשאנחנו רואים משהו, אנחנו יודעים מה הוא. אם אני רואה את הפינה הזו מעבר לסיבוב, אני יודע שיש סיבוב ואז אני לא אפחד ממנו.

תמר: כן אבל כשיושבים מסביב למדורה ופתאום שומעים את הקול הזה שהשמעת לנו, זה מפחיד.

מידד: בדיוק, אז החבר׳ה ככה קפאו ואמרו רגע אולי יש פה מישהו חוץ מאיתנו? אז אמרתי להם ׳אל תדאגו, אתם יכולים להירגע. זה בסך הכל ציפור.׳ זו לא סתם ציפור, לציפור הזו קוראים לילית. ולא סתם לילית, אלא לילית מדבר. ומאחר והיינו מדבר, זה הגיוני. אז הם אמרו ׳מה לילית מדבר? שמענו עליה אבל אף פעם לא ראינו אותה.׳ לא וכולנו באמת לראות אותה כי היה חשוך, אבל וכליו לשמוע אותה. למעשה שמענו את הזכר. הזכר קורא בקריאה הזו שאנחנו עכשיו שמענו וככה הוא מכריז שזו בעצם הטריטוריה שלו. 

תמר: מה זאת אומרת? לנקבה יש קריאה אחרת?

מידד: כן לנקבה יש קריאה אחרת.

תמר: וגם אותה אתה מזהה?

מידד: כן גם אותה אפשר לזהות. הקריאות האלו גם מאוד עוזרות לנו ותכף אני אגיד גם למה. אבל ללילות הזו יש סיפור מאוד מעניין. היא מיוחדת לנו. אפשר למצוא אותה רק פה באזור הזה של ירדן וישראל ובמזרח התיכון קצת במצרים גם, בסיני, אבל התחום שאפשר למצוא אותו בה הוא מאוד מצומצם. לכן אנחנו נושאים בגאווה את הלילית הזו. אנחנו מאוד גאים בה. היא גם מאוד נדירה וגם מאוד מיוחדת.

תמר: ואיך היא נראית בעצם?

מידד: אז ככה, אני בטוח שכולכם מכירים את הינשוף.

תמר: ברור.

מידד: אז הינשוף שייך לקבוצה שנקראת דורסי לילה. דורסי הלילה הם קבוצה של ציפורים שחיות בלילה.

תמר: רק בלילה הן מתפקדות נכון?

מידד: הן מתפקדות בעיקר בלילה. יש כמה דורסי לילה שיודעים גם להיות פעילים ביום, אבל לרוב בלילה יש להם ראייה מאוד, מאוד טובה. יש להם עיניים גדולות ורגישות מאוד לאור, ככה שכל פיסת אור קטנה שהירח נותן או הכוכבים, הם יודעים להגדיל את זה ולראות הרבה יותר טוב מאיתנו.

תמר: וואו.

מידד: יש להם גם שמיעה נהדרת. שמיעה ממש תלת מימדית. זה אומר שהם ממש יכולים לדעת איפה כל דבר נשמע בדיוק. 

תמר: רגע הלילית יכולה גם לשמוע את מי שמאחוריה?

מידד: בטח והיא יכולה לסובב את הראש ממש סיבוב כמעט מלא. היא שומעת משהו והופ, מתאפסת עליו.

תמר: והיא קטנה, גדולה, באיזה גודל היא?

מידד: היא ממש לא גדולה, בערך בגודל של עורב.

תמר: אה, אז היא קטנה. ובאיזה צבע היא?

מידד: היא בצבע חול ממש של חול. למה? כי ביום היא עומדת בתוך איזה סלע ושם מתחבאת. מה שחשוב, למה אנחנו נורא התרגשנו, כי בעצם, אני אספר שרק לפני כמה שנים כשהייתי פה תלמיד, אז חבר׳ה מהתיכון פה מצאו קן של לילית לא רחוק מפה. קן של לילית מדבר. זו הייתה בעצם הפעם השלישית שמוצאים בעולם קן של לילית מדבר.

תמר: אצלנו? כאן במדרשת בן גוריון?

מידד: אצלנו כאן. אנחנו מאוד רוצים לשמור על הליליות האלו שיהיו כאן בשביל כולם. אנשים מכל העולם מגיעים לכאן כדי לראות את הלילית.

תמר: אתה לוקח אנשים בסיורים שלך לראות ליליות?

מידד: כן, אנחנו משיגים אישורים מיוחדים מרשות הטבע והגנים להראות את הליליות ואנשים באים ומאוד מתרגשים מהציפור הזאת. 

תמר: אוקיי, יואו איזה כיף. אז קודם כל למדתי על הלילית וגם למדתי לא כל כך לפחד מהקולות האלו כי אלו בסך הכל קולות של עופות דורסים בדרך כלל, נכון? ואנחנו לא כל כך מעניינים אותם, הם מחפשים את הטרף שלהם.

מידד: נכון. ככה הם מתקשרים בינם לבין עצמם.
תמר: מצויין. טוב, מידד אז תודה רבה כרגיל. נתראה בתוכנית הבאה.


פינת הסיפור של קרן

זוהר: את יודעת תמר, דיברנו על זה שחשוך בלילה, אבל לא באמת מדויק. אני, כשאני הולכת ברחוב בלילה אז יש גם פרשים ותאורת רחוב, או מכוניות ולא חשכה מוחלטת.

תמר: נכון. את יודעת שלתאורה המלאכותית הזו אנחנו קוראים זיהום אור. כמו שיש זיהום מים, משהו שמפריע למים להיות נקיים, או זיהום אוויר שכולנו מכירים. אז ככה, יש גם זיהום אור שמפריע לנו לראות את אור הכוכבים הטבעי. 

זוהר: נכון. במדבר שלנו זיהום האור הוא יחסית נמוך. אין לנו פה הרבה יישובים ויש אפילו שמורות אור כוכבים שבהן אסור להדליק אורות. לדוגמה, את ידועת איפה?

תמר: בטח, במכתש רמון. 

זוהר: נכון. מכתש רמון היא שמורת אור כוכבים. מעבר לזה, במדבר אין הרבה עננים, שבדרך כלל מפריעים לנו לראות את הכוכבים. לכן מאוד מומלץ לבוא אלינו למדבר ולראות כוכבים.

תמר: ואת שביל החלב שכולם ישר מזהים אותו פה בקלי קלות. איזה יופי זוהר. את יודעת שהיום קרן מפינת האגדות שלנו, תספר לך ולמאזינים על ילד שגילה את היופי של הכוכבים ואת הקסם של הלילה במדבר.

קרן: נכון מאוד תמר.

תמר: היי קרן.

קרן: שלום תמר, שלום זוהר. זה באמת סיפור שנקרא סודות המדבר. תכירו את גיבור הסיפור שלנו, יונתן. ילד בן 10 מגבעתיים, והדבר שהוא הכי אוהב זה משחקי מחשב. מגיל צעיר יונתן קיבל את כל מה שהוא רוצה. יש לו בחדר טלוויזיה ומחשב, יש לו אקס בוקס ופלייסטיישן, יש לו את כל משחקי הקופסא שאתם יכולים רק לדמיין. בחצר הבית של יונתן יש טרמפולינה ובריכת שחייה גדולה, בחלק האחורי יש לו גן משחקים פרטי, ובמחסן נמצאים כל כלי התחבורה שלו, סקייטבורד וגלגיליות, קורקינט ואופניים חדשים.

בחופש הגדול, יונתן היה מבלה את רוב היום וגם את הלילה, בעיקר בחדרו מול הטלוויזיה והמחשב, הסמארטפון והטאבלט. יום אחד, החליטה משפחתו של יונתן לנסוע לטיול בדרום הארץ ולעשות קמפינג. לישון באוהל תחת כיפת השמיים. יונתן ממש לא רצה לבוא, אז בדרך שם אוזניות והמשיך לשחק באייפד. כשהגיעו לחניון הלילה במכתש רמון, כולם הקימו אוהבים, הדליקו מדורה והכינו ארוחת ערב. אבל יונתן, לא עזר. הוא המשיך לשבת באוטו ולשחק. לא משנה כמה ההורים שלו באו וביקשו ממנו לבוא ולהשתתף איתם בהכנות, הוא לה הקשיב להם ולא זז ממקומו. 

בעשר בלילה, כשכולם כבר הלכו לישון קרה הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות ליונתן, הסוללה נגמרה והאייפד כבה. יונתן הרים את מבטו מהמסך השחור וחשכו עיניו, הוא לא יכל לראות דבר. הוא יצא מהמכונית מתוסכל וכועס. ׳למה לקחו אותי לפה?׳ רטן לעצמו. ׳משעמם לי אין כלום לעשות ומסביב רק חול וחול. חוץ מקול הנחירות של אבא שלי, לא נשמע כאן שום קול׳. הוא הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה וחיפש שקע הטענה, אך מסביבו היה רק מרחב עצום של מישורים וגבעות. 

יונתן ישב על אחת הגבעות בקרבת מקום, כשהתעייף נשכב על הגב, וברגע אחד נפתחו עיניו בתדהמה. מעליו ראה מחזה מרהיב שלא ראה בחייו. אלפי נקודות זעירות בשמיים נוצצות בחשכה, הכוכבים. יונתן בחן היטב את השמיים והיו בהם כוכבים שזוהרים יותר, וכאלה שזוהרים פחות. הוא ראה כאלה בצבעים אדמדמים, וכאלה שיותר כחולים. הוא ראה כוכבים קטנים וגדולים מקובצים יחדיו, או מבודדים. ׳כשמסתכלים על השמיים בגבעתיים, זה אף פעם לא נראה ככה׳. חשב לעצמו. ׳הכל שם מואר מכל מנורות הרחוב ומהביניינים הגבוהים, אז אי אפשר לראות את נצנוץ הכוכבים. פה מסביב, כה חשוך, הכוכבים הם האור היחידי באזור׳. 

יונתן שקע במחשבות ולפתע החל לשמוע כל מיני קולות. הוא לא פחד ולא נבהל, אלא עצם את עיניו והאזין. ראשית שמע את קול הרוח הנושבת והרגיש את שערותיו סומרות מהקור. כשהתרגל לרוח, יכול היה גם לשמוע את יללות התנים מעבר לגבעות ואת קולות ציפורי הלילה מפעם לפעם. ׳הרעש הזה שונה ממה שאני מכיר׳. הרהר לעצמו. ׳הוא אפילו נעים ונחמד. בלילה בגבעתיים אני שומע את צפירת המכוניות, את חריקות הגלגלים ואת האנשים ברחוב. במדבר, השקט מפנה מקום לקולות של הטבע.׳ בעודו חושב, יונתן התעייף ונרדם שם על הגבעה עד אור הבוקר. 

כשהתעורר כבר לא חשב על האייפד חסר הסוללה ועל כל המשחקים שיש לו בבית, אלא שיחק עם האחים שלו בכדור ואחר כך הלך עם ההורים שלו לטיול קצר ונהנה מהשמש, מהנופים ומהבילוי עם כל בני המשפחה. אבל יותר מכל, יונתן חיכה שיגיע הלילה והוא יוכל להיות שוב לבד עם סודות המדבר הקסומים, המתגלים כאשר כל האנשים כבר ישנים. 

תמר: קרן, איזה סיפור מקסים. 

קרן: תודה רבה.

תמר: את תבואי אלינו גם בתוכנית הבאה? 

קרן: כמובן.

תמר: יש. 

קרן: להתראות.
תמר: להתראות קרן.



סיום התוכנית

תמר: תודה שהאזנתם לנו. צוות התוכנית: מידד גורן מגיש פינת הטבע, עמיחי שדה ואבי עטר מגישי פינת הטיול. קרן סבן, כותבת ומגישת פינת אגדות המדבר.

זוהר: הפקה: דודו רשתי ותמר קידר. עריכת טכנית, דניאל למנסדורף ועל המוזיקה המקורית, טל וגנר. 

תמר: צוות המערכת: הגר לשנר ורועי גלבר, בוזי רביב מנהל תחנת רדיו bgu.

זוהר: תודה מיוחדת לזיו שרצר ואבי עטר מבית ספר שדה – שדה בוקר, פרופסור אוריאל ספריאל ואלי פלג מהאוניברסיטה העברית בירושלים. 

תמר: התוכנית הוקלטה באולפני רדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב. כאן תמר קידר.

זוהר: וזוהר סלמה.
תמר: נתראה בתוכנית הבאה.