גמל

 תקציר

למי יש דבשת אחת ולפעמים שתיים?

מי מסתדר עם מעט מאוד מים?

ומי הוא אלוף ההשרדות כשחם וגם כשקר?

היום, בתוכניתנו מדברים מדבר נכיר את הגמל, מלך המדבר.
בין טיולים מרתקים, אגדות מפתיעות, ביקור מרגש במיוחד בחוות האלפקות, סיפורים של ילדים מקומיים ומומחים חכמים, נכיר מקרוב את הגמלים המופלאים!

הצטרפו אלינו לחוויה מדברית אמיתית.
האזנה מהנה!

הפרק

 תמליל

בוזי: מדברים מדבר, תוכנית לילדים על כל הטוב שבמדבר. בהפקת דעת מדבר, בית ספר שדה שדה בוקר ורדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב. בהגשת תמר קידר וזוהר סלמה. האזנה נעימה. 

תמר: למי יש דבשת אחת ולפעמים שתיים?

זוהר: מי מסתדר עם מעט מאוד מים?

תמר: מי אלוף ההשרדות כשחם וגם כשקר?

זוהר: היום בתוכניתנו מדברים מדבר, נכיר את המדבר מלך המדבר.

תמר: היי זוהר.

זוהר: היי תמר. את יודעת תמר, יש לי סיפור לספר לך, משהו שקרה לי ממש עכשיו לפני שהגעתי לאולפן. נסעתי באוטובוס בדרך למדרשה ופתאום הנהג עצר בפתאומיות את האוטובוס. ישר הלכתי לחלון ואת לא מבינה מה ראיתי.

תמר: מה קרה שם?

זוהר: תקשיבי, באמצע הכביש פשוט עמד גמל. חצה את הכביש. 

תמר: את מבינה עכשיו למה צריך את שלטי ההזהרה שיש בצידי הדרך? את מכירה את המשולש הזה שאצלנו בנגב יש גמל במרכזו. ברמת הגולן יש גמל או צבי.

זוהר: כן יש שם חיות אחרות. זה מזהיר את הנהגים לשים לב כדי לא לפגוע בחיות האלו. האמת שאני ממש שמחה שאנחנו מדברות על הגמל היום. זה קטע שנתקלתי בו גם ככה לפני התוכנית. זו באמת אחת החיות המתאימות ביותר לתנאי המדבר שאפשרו לבני האדם לאורך השנים לכבוש אותו. 

תמר: נכון, האמת שהגמל מזוהה מאוד עם המדבר. אפילו יש לו שמות שקשורים למדבר. אנשים קוראים לו מלך המדבר או ספינת המדבר. את יודעת למה קוראים לו ספינת המדבר?

זוהר: לא, למה?

תמר: טוב הגמל שאת ראית פשוט עמד, אבל כשהם הולכים הם מדליקים. הם הולכים מצד לצד, מתנדנדים קצת כמו שספינה מתנדנדת על המים. 

זוהר: מגניב. באמת מי שרגילים לראות גמלים כאן באזור, הם ילדי המדבר. 

תמר: נכון מאוד, אז אנחנו נזמין אל האולפן שלנו את שמש שתספר לנו קצת על החוויה שלה עם גמלים במדבר.

 

 

פינת הילד 

 

שמש: מה נשמע?

תמר: שמש, איזה שם יש לך, מה זה השם הזה שמש?

שמש: אמא ואבא שלי החליטו שאני מאירה לעולם. 

תמר: טוב, את כזאת באמת. 

זוהר: רגע אז שמש בת כמה את?

שמש: שבע עוד מעט וחצי. 

תמר: כיתה ב’ נראה לי, נכון?

שמש: כן. 

זוהר: ואת מהמדרשה? את גרה כאן?

שמש: כן. 

זוהר: ונולדת כאן גם?

שמש: נולדתי בבאר שבע. 

תמר: רגע בנות, מה זה המדרשה? מדרשת בן גוריון.

זוהר: נכון. התוכנית שלנו היום היא על גמלים. 

תמר: איך את עם גמלים שמש?

שמש: יש הרבה גמלים שאנחנו רואים בדרך כשאנחנו נוסעים למרכז. 

תמר: נוסעים למרכז זה נוסעים לבקר את סבא וסבתא?

שמש: כן. 

תמר: אז את רואה בדרך גמלים?

שמש: לפעמים גם חמורים ולפעמים סוסים. 

זוהר: ותגידי רכבת פעם על גמל?

שמש: לא. 

זוהר: רכבת על משהו אי פעם?

שמש: כן.

זוהר: על מה?

שמש: על למה.

תמר: למה רכבת על למה?

שמש: היינו בחוות האלפקות, ליד מצפה רמון עם סבא וסבתא. 

זוהר: מצפה רמון זה ממש קרוב אלינו לכאן, למדרשת בן גוריון. 

תמר: יש להם שם גם אלפקות וגם למות וגם סוסים. 

שמש: יש גם גמל ענקי, ענקי, ענקי. 

זוהר: אתן יודעות שהלמה והאלפקה הן מאותה המשפחה של הגמל? כולם משפחה אחת מאושרת. בעצם אפשר להגיד שרכבת על בן דוד של גמל.

תמר: בת דודה יותר.

שמש: דווקא נראה לי שזה היה למה בן. 

תמר: וחוץ מלרכב על למות ולבקר את סבא וסבתא במרכז, מה עוד את אוהבת לעשות?

שמש: אני אוהבת לתפור, לצייר, לא רק לצייר, לעשות יצירות. 

זוהר: וואי איזה יופי. כמו מה למשל?

שמש: טפטופי נרות אני אוהבת. על מים. על דף זה במקום עפרון או טוש. 

זוהר: יפה. 

תמר: ומה את תופרת? ממש בגדים לבובות וכאלה?

שמש: לא, אני תופרת בובות קטנות. תפרתי עכשיו מחזיק מפתחות בצורת סמיילי. 

זוהר: וואי ואת תופרת את הכל ביד או במכונה?

שמש: ביד.

זוהר: וואי אז צריך ממש להיות מדויקים ולהזהר, כי אחרת זה דוקר. 

שמש: נכון. 

תמר: ותגידי רגע שמש, יש לך איזה משהו לספר לילדים שלא גרים במדבר? שגרים אולי במרכז הארץ כמו סבא וסבתא, או בצפון?

שמש: כן. 

תמר: מה יש לך לספר על המדבר?

שמש: שאין רק גמלים.

זוהר: יש הרבה חיות כאן במדבר. 

שמש: יש מכרסמים קטנים וגם יש יעלים. 

תמר: את יודעת, הקלטנו פה תוכנית על יעלים ויעלות. היום, התוכנית שלנו היא על גמלים ואנחנו מזמינים את הילדים שלא גרים פה לבוא ולראות אותם. 

זוהר: אולי גם לרכב על גמל. 

תמר: וגם לראות את המכרסמים שהזמנת אותם לראות. 

שמש: כן, ואת היעלים. אבל לא להתקרב אליהם יותר מדי כי הם יכולים להיבהל. 

זוהר: את צודקת מאוד. זה הבית שלהם יותר משזה שלנו, הם כאן יותר זמן נכון?

שמש: כן. 

תמר: שמש, איזה כיף שבאת אלינו לאולפן. הארת את האולפן. 

זוהר: הארת אותנו ממש. את זורחת כאן.

שמש: תודה. ביי ביי. 
תמר: ביי.

פינת הטבע של מידד

תמר: שמש סיפרה לנו שהיא לא רכבה על גמל, אבל את יודעת כשרוכבים עליו, יושבים למעשה על הדבשת שלו. 

זוהר: לגמלים באזור שלנו יש דבשת אחת, לעומת בני הדודים שלהם שנמצאים במרכז יבשת אסיה שלהם יש שתי דבשות. בעצם הדבשת הזו היא מאגר של שומן ומזון שעוזר להם לבודד את עצמם מהחום והקור הקיצוניים של המדבר. הרבה פעמים חושבים שבדבשת הזו יש מים, אבל תאמיני לי שלגמל יש טריקים אחרים לאגור מים. 

תמר: הגמל למעשה מסוגל לשתות 40 ליטרים של מים בפעם אחת. זה בעצם כמו למלא שני כיורי מטבח. 

זוהר: ולשתות את הכל בבת אחת. 

תמר: כן. והקטע הוא גם שהוא יכול לא לשתות עד שבועיים שלמים. 

זוהר: לא רק הגמל מתמודד עם מים בצורה מיוחד במדבר. גם לחיות אחרות וציפורים יש דרכים להתמודד עם המחסור במים. אבל מידד נראה לי יספר לך על זה בצורה הכי טובה. אז בואי נזמין את מידד. 

תמר: היי מידד ברוך הבא. 

מידד: שלום, שלום מה נשמע?

תמר: בסדר גמור. על מה תספר לנו היום?

מידד: אנחנו מדברים היום על גמלים, ואיך כולם מכירים את הגמל?

תמר: הזכרנו את זה כבר, כמובן שספינת המדבר.

מידד: נכון, ספינת המדבר. אני טוען שספינת המדבר היא בכלל ציפור.

תמר: רגע, רגע את זה אתה צריך להסביר לי. 

מידד: ברור, בשביל זה באתי, באתי להסביר. אני אתחיל בסיפור. לפני מספר שבועות עשיתי איזשהו טיול באזור של ניצנה. פתאום שמעתי מעליי קריאות מוזרות שנשמעות כמו “קטה קטה קטה” משהו כזה. הסתכלתי למעלה וראיתי ציפורים עפות מהר מאוד. עכשיו, אני קצת מכיר ציפורים ולפי הקול שלה, ידעתי שקוראים לה קטה. 

תמר: אז קוראים לקטות, קטות בגלל הקול שהן משמיעות?

מידד: בדיוק. זה בא מערבית, אנחנו אימצנו את השם. הקטה הזו היא קרובת משפחה של היונה. היא נראית כמו יונה אבל יש לה כנפיים קצת יותר ארוכות והיא יותר בהירה. אלו בעצם ציפורים מדבריות. עכשיו, מה זה קשור בכלל לספינת המדבר? אז ככה, ממש עוד מעט, בעוד כמה חודשים, מאזור פסח בעצם הציפורים האלו מתחילות להתחלק לזוגות של זכר ונקבה ומתחילות לחשוב על משפחה. הן מאוד מוגבלות מבחינת מקומות לקנן, הן לא יכולות לקנן על עצים כי אין כמעט עצים במדבר. אז איפה הן מקננות? על הקרקע. אם הן מקננות על הקרקע הן מאוד חשופות לטורפים. נורא קל לבוא ולטרוף ביצים. אז מה שהן עושות, הן בעצם צבעו את עצמן. הנוצות שלהן ממש בצבע האדמה. קשה מאוד למצוא קטה כשהיא עומדת. כשהיא יושבת על הביצים, בכלל קשה לראות אותה. 

תמר: היא מוסוות כל כך טוב.

מידד: בדיוק. הן מטילות בדרך כלל 2-3 ביצים על הקרקע ופשוט הנקבה יושבת ודוגרת על הביצים. הקטה אוכלת זרעים בלבד, היא לא מגוונת את התפריט שלה יותר מדי. 

תמר: טוב, זה לא שיש לה פה שפע. 

מידד: תופתעי, אני אספר לך על זה עוד סיפורים מפתיעים מאוד. אבל הקטה לא, היא צמחונית. היא בדרך כלל אוכלת זרעים יבשים ומה חסר לנו בזרעים יבשים?

תמר: מים?

מידד: בדיוק. מאיפה האפרוחים של הקטות ישיגו את המים? חייבים מים הרי, מים זה חיים. מה שהקטות עושות, או יותר נכון האבא עושה, כל בוקר עם הנץ החמה, הוא עף. הקינים שלהם נמצאים בדרך כלל בלב המדבר, במקומות הכי נידחים שיש, רחוקים מאוד ממקווי מים. אבל, הקטה היא חכמה ויודעת איפה למצוא מים. היא תעוף כל יום, הזכר בדרך כלל, לפעמים 50 -60 קילומטר עד שהוא מגיע למאגר מים שהוא מכיר. דבר ראשון הוא ישתה וירווה את צמאונו, ולפני שהוא יעוף חזרה, הוא יעשה משהו מאוד מוזר. הוא יכנס למים ויטבול את הבטן והחזה בתוך המים. ממש יעשה איזו רחצה. למה?

תמר: לא יודעת. 

מידד: אני אוהב להתרחץ בבוקר אבל זה לא זה. 

תמר: כן, עד כאן זה נשמע הגיוני, אבל מה זה?

מידד: הנוצות של הקטע בבטן הן נוצות מאוד עדינות, כמו ספוג. למעשה מה שקורה זה שהנוצות שלו סופגות את המים, עד שהוא מרגיש שהוא מלא במים ואז הוא מתרומם ועף חזרה אל הקן. 

תמר: עם כל המשקל של המים?

מידד: כן, הוא חזק מאוד יש לו שרירים מאוד חזקים במה שאנחנו קוראים לו הידיים אבל למעשה אלו הכנפיים. הוא מגיע חזרה אל הקן קורא אל האפרוחים שלו, האפרוחים רואים אותו. רגע אני אעשה פה איזו עצירה ואני אספר משהו. לפני שנתיים רציתי נורא לראות את הדבר הזה קורה. זה נורא קשה לראות את זה. מצאתי משפחה של קטות וישבתי מרחוק והסתכלתי. ההורים עפו, ולאחר מספר דקות, בגלל ששם המאגר היה קרוב, הם חזרו. האבא חזר ונתן כמה קריאות די חלושות. 

תמר: הילדים מזהים את האבא שלהם.

מידד: הילדים זיהו וכשהוא הגיע אליהם הם דחפו את הראש שלהם לתוך הבטן שלו וינקו מים מהנוצות. 

תמר: זה מדהיפ! הם פשוט שותים ככה את המים שהוא הביא מהמאגר.

מידד: כן. ככה הם עושים עד שהם לומדים לעוף. הדבר המעניין הוא שאם תמצא אפרוח במדבר או משהו כזה ותגדל אותו, הוא לא ידע לשתות בעצמו. 

תמר: הגיוני, הוא צריך את היניקה, או את מה שהוא עושה עם הנוצות. 

מידד: בעצם האפרוחים, כשהם לומדים לעוף הם עפים עם ההורים שלהם למים ומסתכלים ורואים איך ההורים שותים, ככה הם לומדים לשתות. אחר כך כשהם קצת גדלים הם חוברים לחבורות נוער כאלה ומבלים ביחד כל החבר’ה.

תמר: אוי זה מדליק, יש להם מועדון נוער כזה. 

מידד: כן. אני חייב להגיד רק לפני שאנחנו מסיימים, יש לנו 4 מינים של קטות באזור של הר הנגב ויש עוד מין אחד שנמצא באזור אילת.

תמר: רציתי לשאול אותך לגבי מה שאמרת בהתחלה על זה שהם בהירים. גם זה טריק של המדבר. הם בהירות ולא כהות ובעצם מחזירות ופולטות את החום.

מידד: נכון, הן מותאמות פיקס למדבר. 

תמר: אז הן ספינות המדבר האמיתיות מבחינתך. 

מידד: מבחינתי לגמרי. 

תמר: הבנתי. אז ארבעת המינים האלו נמצאים פה באזור שלנו. יש להן שמות?

מידד: כן. יש לנו את הקטה הסנגלית שזו הקטה שעושה “קטה קטה” לכל מין יש קול אחר. יש קטה חדת זנב שהיא פשוט ציפור בצבע זהב. לא מאמינים עד שרואים.

תמר: פה אצלנו?

מידד: כן.

תמר: טוב, אנחנו חייבים לארגן איזה סיור איתך. 

מידד: אנחנו עושים כל שנה ספירות מאורגנות וכל מי שרוצה מוזמן ליצור איתי קשר ואפשר לעזור לנו גם בספירות החודשיות. אנחנו עוקבים אחרי המינים האלו, כי הקטות נעלמות לנו לצערנו. 

תמר: אוי, גם הן.

מידד: גם הן נעלמות. 

תמר: אז בסוף התוכנית אנחנו נגיד איך אפשר ליצור איתנו קשר ואפשר יהיה להגיע גם אליך. 

מידד: לגמרי מוזמנים. 

תמר: וואי מידד תודה רבה, כרגיל היה מרתק. 

מידד: בשמחה. 

תמר: להתראות. 

ביקור בחוות האלפקות

זוהר: הגמל שייך למשפחה מאוד מעניינת. כמו שסיפרתי לך שלגמל יש קרוב משפחה עם שתי דבשות שגדל באסייה, יש לו גם עוד משפחה מדרום אמריקה. 

תמר: זוהר, יש לי הפתעה בשבילך. אני הלכתי לבקר את בנות הדודות של הגמל. 

זוהר: נסעת לדרום אמריקה?

תמר: סבלנות, חכי ותשמעי. הגעתי לחוות האלפקות, ליד מצפה רמון ופגשתי את תמר. היי תמר.

תמר מחוות האלפקות: שלום שלום. 

תמר: וואו, איזו רוח יש היום אתם בטח שומעים. ממש קפוא פה, אבל מזל שתמר נתנה לי כובע מצמר אלפקות חמים ומקסים. אלפקות, תמר, מה זה אלפקות?

תמר מחוות האלפקות: אז בעצם אלפקות ולמות הן בנות הדודות של הגמל, אלו חיות שהגיעו מדרום אמריקה, הן חיות בהרי האנדים ממש ממש גבוה. האלפקות והלמות הגיעו אלינו כבר לפני 34 שנים והן בעצם קצת יותר קטנות מהגמל ויש להן צמר. אני אספר לכם קצת על ההבדלים ביניהם כי זה ממש מעניין. אז הלמה היא חיה גדולה וחזקה יותר והיא משמשת גם בדרום אמריקה וגם פה בארץ לנשיאת משקלים במסעות ארוכים. היא אינטיליגנטית יותר מהאלפקה. האלפקה קטנה ועדינה יותר, כל הגוף שלה מלא בצמר והצמר שלה הוא באמת מאוד איכותי ומשתמשים בו בכל העולם. 

גם הכובע הזה, ייצרנו אותו פה אצלנו בחווה. היום אנחנו לא כל כך יודעים מאיפה מגיעים הבגדים שאנחנו לובשים, איך הם יוצרו, איך התייחסו לעובדים באותו מפעל. ופה יש משהו מאוד מיוחד כי מלגדל את האלפקות ולתת להן יחס טוב ואוכל טוב ועד ממש תהליך הגז, התספורת ושטיפת הצמר וגם עד שהוא הופך לחוט ואז לכובע, הכל קורה כאן וזה מאוד מיוחד. 

תמר: נכון. זה קסום. מה יש לכם פה יותר, למות או אלפקות?

תמר מחוות האלפקות: יש לנו יותר אלפקות. יש לנו כרגע 200 אלפקות ובערך 30 למות. באמת הרעיון של החווה היה להקים אותה בשביל הצמר. ולאורך השנים הבנו שאנשים ממש מתעניינים בחיות האלה גם בלי קשר לצמר והחווה הפכה להיות חווה תיירותית ומשפחות וילדים באים להסתובב פה ולהאכיל את החיות מכף היד.

תמר: ראיתי שיש פה גם פינה כזו שילדים יכולים לבוא ולהסתכל, איך קראתם לה?

תמר מחוות האלפקות: בימת תצפית. 

תמר: כל הילדים ששומעים אותנו עכשיו מוזמנים לבוא לבימת התצפית ולהביט בכל הלמות והאלפקות. את האמת שזה באמת מקום קסום. בעצם אנחנו מדברים על גמל היום בתוכנית שלנו. אפשר להגיד שהאלפקות והלמות הן בנות הדודות של הגמל?

תמר מחוות האלפקות: כן, הן ממש בנות הדודות של הגמל, הן ממש מזכירות אותו. אם זה בהליכה שלהם, ברגליים הארוכות, הצוואר הארוך. 

תמר: גם הן הולכות כמו הגמל? שזה כזה עולה ויורד?

תמר מחוות האלפקות: כן, ממש ככה. 

תמר: רוכבים על למות? 

תמר מחוות האלפקות: אז הלמות הן באמת כמו שאמרנו קודם חזקות וגדולות יותר אז אפשר לרכב עליהן. חוץ מהאלפקות והלמות יש עוד שני סוגים שהם חלק מהמשפחה שלהם, הגואנקו והויקוניה. אלו בעצם חיות שהן קצת יותר חיות בר. אצלנו בחווה אין גואנקו בכלל, אבל יש ויקוניה אחת. 

תמר: אחת בודדה?

תמר מחוות האלפקות: כן, קוראים לו ויקו והוא שובב גדול.

תמר: אהה זה הוא. אז אפשר לבוא ולראות גם את ויקו. בעצם כולם מדרום אמריקה?

תמר מחוות האלפקות: כן. 

תמר: אז הם התאקלמו פה טוב, ככה זה נראה לפות.

תמר מחוות האלפקות: כן ממש. בדרום אמריקה תוחלת החיים שלהם היא עד גיל 12 -13 ופה בחווה הן מגיעות עד לגיל 20 שזה ממש הרבה. 

תמר: וואו. 

תמר מחוות האלפקות: באמת כשחושבים על זה, זה מאוד הגיוני. פה בחווה יש גדר שמגינה עליהם מפני טורפים ויש טיפול וטרינרי טוב ובזכות זה הם מגיעים לגיל הרבה יותר מבוגר.

תמר: מה באמת אוכלות אלפקות ולמות?

תמר מחוות האלפקות: בדרום אמריקה הן אוכלות בעיקר שיחים ועשב מהקרקע. פה אנחנו מביאים להם חציר.

תמר: יש להם גם לסת ענקית?

תמר מחוות האלפקות: אז זה ממש מעניין, השיניים שלהן זה ממש עניין מעניין. בעצם ללמות ולאלפקות יש שיניים רק למטה בלסת התחתונה, והשיניים שלהן כמו הציפורניים של בני האדם, ממשיכות לצמוח לאורך כל החיים. למה שדבר כזה יקרה? אז בעצם, באמת בדרום אמריקה, בגלל שאין להן הרבה אוכל, בעזרת השיניים התחתונות שלהן הן גורפות מהאדמה את השיח, עם השורשים, וכך הייתה להן מן שחיקה טבעית של השיניים. 

תמר: כמו כף כזו שמרימים איתה. 

תמר מחוות האלפקות: ממש. פה בחווה, בגלל שהן מקבלות אוכל רך, אין את השחיקה הטבעית של השיניים ויש הרבה אלפקות עם שיניים מאוד ארוכות וזה נורא מצחיק. 

תמר: והלסת העליונה שלהן היא רק עצם?

תמר מחוות האלפקות: היא רק חך. 

תמר: כלומר אין שיניים.  עכשיו נזכרתי כי אנחנו מדברות על הפה והשיניים. מי יורקת?

תמר מחוות האלפקות: שתיהן יורקות. 

תמר: יש קטע כזה שאם אתה עומד קרוב מדי, הן יורקות עליך. 

תמר מחוות האלפקות: זה לא קשור לאם אתה עומד קרוב מדי, הן כן יורקות, זה עניין מעניין. הן למעשה יורקות כמנגנון הגנה על עצמן. כמו שסוס בועט, נחש מכיש והתרנגולת מנקרת. אלפקות ולמות יורקות. איך זה עובד? על פי אפקט ההפתעה. נגיד צבוע רודף אחרי אלפקה, היא תברח, תברח, תברח…

תמר: כן? היא רצה מהר?

תמר מחוות האלפקות: כן, אבל לא מאוד מהר. בהתחלה היא תרוץ ותראה מבוהלת, ואז פתאום היא תסתובב ותירק על הצבוע. הוא לא יבין מה זה וגם בגלל שבעלי חיים רגילים שארס, נגיד כמו של נחש, הוא ארסי, הם יעדיפו לעזוב את החיה הזו בשקט למרות שבפועל אין שם כלום. זה רק חציר ורוק. 

תמר: איזה גאונה. זה נראה לי גם נורא מעליב, אנחנו לא יודעים אם הצבוע נעלב או לא, אבל בכל זאת. ילדים, לא לאמץ את העניין הזה של לירוק על מישהו שאתם לא מסתדרים איתו כל כך. אז גם האלפקה וגם הלמה יורקת?

תמר מחוות האלפקות: בדיוק. 

תמר: אז אם ילדים באים עם המשפחות לבקר פה ועומדים ומסתכלים עליהן, הן לא ירקו עליהם. 

תמר מחוות האלפקות: לא, הן לא ירקו. אם נגיד מביאים אוכל להרבה חיות ביחד, הן יכולות לירוק כי הן רבות על האוכל. אבל לא נורא אם מקבלים יריקה, אומרים שזה מביא מזל טוב וחיים ארוכים. לא צריך להיעלב מזה, שוטפים עם מים וסבון וזה ממש עובר. 

תמר: זה פשוט רוק וחציר. 

תמר מחוות האלפקות: כן זה שטויות. זה אפילו לא ממש מסריח. 

תמר: זה נשמע לי כמו חוויה משוגעת לבלות פה יום. יש להן חלב? 

תמר מחוות האלפקות: לאלפקות וללמות יש חלב, הן יונקות כמו הגמלים.

תמר: והוא גם נחשב בריא כמו החלב של הנאקות?

תמר מחוות האלפקות: אני לא מספיק מכירה, אבל החלב של האלפקות והלמות אומרים שהוא מאוד, מאוד מתוק. אבל בגלל שהוולדים שלהן רגילים לינוק ממש מעט, אין להן עטין גדול כמו של פרה, אז אי אפשר לחלוב אותן. כל חצי שעה הוולד יבוא, יקח כמה שלוקים וזהו.

תמר: יש שם לוולדים שלהם?

תמר מחוות האלפקות: וולד, זה השם של הגורים של הלמות והאלפקות. 

תמר: וולד פשוט. ואלפקה זכר ואלפקה נקבה?

תמר מחוות האלפקות: אלפקה ואלפק. 

תמר: אלפק? ככה קוראים לו?

תמר מחוות האלפקות: ככה אנחנו קוראים לזה בחווה, אני לא חושבת שיש לזה שם אחר בעברית, כנראה זה גם אלפקה, אבל זה הסלנג אצלנו. 

תמר: מקסים. אז בעצם כמו שהגמל בויית והוא הייצור שבו משתמשים למסעות וסחיבה, אז בדרום אמריקה זה האלפקות?

תמר מחוות האלפקות: בדרום אמריקה היו עושים איתן הכל. באמת הכל. היו משתמשים בצמר שלהן כדי למלא כריות ולעשות שמיכות ולחמם, משתמשים בגללים שלהן כדי להדליק מדורה, בציפורניים ובשיניים שלהן להכנת תכשיטים, ממש הכל. היו משתמשים בעור שלהן כדי להקים אוהלים. באמת האינדיאנים בדרום אמריקה הם קצת כמו הבדואים פה. הם חיים עם מה שיש להם. הם עושים את הלחם מקמח שהם מגדלים, אין הרבה חנויות, הם חיים בשטח, אז מה שהם יכולים לקבל מבעלי החיים האלו, הם ישתמשו בו. 

תמר: וואי מקסים. תמר, אני חושבת שהייתי יכולה להישאר איתך פה כל השבוע לדבר על למות ואלפקות, אבל אנחנו חייבות לסיים. מה שבטוח זה שאני אחזור לפה. 

תמר מחוות האלפקות: מוזמנת בחום. 

תמר: ממש, ממש תודה שהתפנית אלינו.

תמר מחוות האלפקות: בכיף.
תמר: ביי תמר וביי לחוות האלפקות. ילדים, אתם ממש מוזמנים לבוא ולבקר פה.

 


פינת הסיפור של קרן

זוהר: יואו תמר איזה כיף לך, זה נשמע מדהים.

תמר: באמת היה מדהים. הן כאלה חמודות האלפקות והלמות האלה, האמת שהפנים שלהן ממש דומות לשל גמל, למרות שהן קטנות ממנו. 

זוהר: כן, הגמל מאוד גדול ויש לו רגליים מאוד ארוכות. הן בעצם עוזרות לו להרחיק את הגוף שלו מהקרקע הלוהטת בקיץ, וגם הפרווה הבהירה שלו, עוזרת לו לא להתחמם. 

תמר: כן. מעניין אם הגמל אוהב את איך שהוא נראה. 

זוהר: באמת מעניין. אני חושבת שקרן מפינת אגדות המדבר תספר לנו סיפור על גמל, ואולי ככה נגלה. 

קרן: היי תמר וזוהר.

תמר: היי קרן. איזה סיפור יש לך בשבילנו היום?

קרן: היום יש לי סיפור שנקרא ההשתקפות.

תמר: ההשתקפות? אנחנו מדברים על גמלים היום. 

קרן: נכון, אבל חכי ותראי.

תמר: אני סקרנית. 

קרן: בין השמיים והארץ, יש חיות מסוגים ומינים שונים. יש חיות גדולות, ויש קטנות. יש חיות חומות ויש שחורות לבנות, יש פרוותיות, ויש עם נוצות. ובמדבר, יש גמלים ויש סלעיות. בערבה חי הגמל גונן, ובשמיים מעליו מתעופפת סול הסלעית, ציפור שיר. גונן וסול חברים טובים מאז ומתמיד, למרות שהם שונים מאוד זה מזו. לגמל גונן יש רגליים ארוכות וגוף גדול וכבד. על גבו דבשת שבתוכה הוא מאחסן שומן לשעת צרה. צווארו ארוך וריסיו ארוכים וכה יפים, כמו שאוהבת סול להגיד. גונן אוהב מאוד לאכול ולשתות, אבל בגלל שבמדבר יש מעט מאוד מים, הוא למד להסתפק בלגימה קטנה של מים כל כמה ימים.

סול הסלעית היא הרבה יותר קטנה מגונן. חלק מנוצותיה לבנות, וחלקן שחורות. יש לה מקור קשיח לתפיסת חרקים וכנפיים קלות שאיתן היא מתעופפת בכזו קלות, כמו שאוהב גונן להגיד על סול. סול אוכל לעיתים תכופות. היא מתיישבת בראשי סלעים ושיחים, וכשרואה חרק או זחל, היא מיד מקפצת וטורפת אותו. יום אחד יצאו סול וגונן לטיול במרחבי הערבה. הם הלכו ופטפטו על הא ועל דא ולפתע ראו מרחוק עץ דקל גבוה, ולצידו בריכת מים קטנה מנצנצת באורה של השמש. “נווה מדבר!” קראו השניים בפליאה, והתקרבו לעבר נווה המדבר שמצאו. השמחה הייתה רבה. כבר זמן רב הם הלכו מתחת לשמש הקופחת, לא שתו ולא אכלו. גונן לא שתה כבר מספר ימים, וסול לעולם לא תתנגד לעצירת אוורור. 

סול שתתה מעט והחלה להתעופף מסביב. לאחר שגונן שתה לרוויה, הוא הרים את ראשו והסתכל בבריכה. לאט, לאט, נתגלתה ההשתקפות שלו על פני המים בצלילות. הסתכל גונן ובחן את ראשו המאורך, את נחיריו הגדולים, את הרגליים הארוכות ואת הדבשת של גבו. הוא עיקם את אפו ורטן “אני כל כך מכוער גופי כה מגושם, רגליי עקומות והתוספת הזו על הגב שלי, מלאה בשומן ובכלל לא מחמיאה לי”. “על מה אתה מדבר?” צייציה סול “אתה כזה גדול ואצילי. רגלייך איתנות ואתה יכול לשמור בדבשת שלך מזון לשעת צרה. יש לך מזל. אני, צריכה כל הזמן לעסוק בחיפוש אחר מזון ולדאוג שתהייה לי מספיק אנרגיה כדי שאוכל לעוף בלי לנוח”. “לי יש מזל?” ליגלג גונן “את יכולה לעוף ויש לך נוצות יפיפיות בשני צבעים”. המשיכו השניים להתווכח על יד עץ הדקל. בינתיים השמש החלה לרדת אל האופק, ולשקוע מעבר להרי הנגב. 

רוח הלילה הקרירה והמרעננת נשבה בעורפם של גונן וסול, והם החליטו לעזוב את נווה המדבר. גונן היה במצב רוח רע, הוא לא רצה לפגוש אף אחד, ולא רצה שאף אחד יראה אותו. הוא לא שכח את ההשתקפות שלו בבריכה והתבייש במראה שלו. גונן היה עצוב ומיואש, הוא לא ידע מה לעשות כדי להשתנות ולהיראות אחרת. עברו מספר ימים, בשעת אחר הצהריים של יום שישי החלו לנשוב רוחות חזקות שיצרו מערבולות חול וגרמו לאוויר להיות מאובק ולא נעים. גונן כהרגלו, התיישב במקומו, צמצם את נחיריו וסגר את עיניו, כדי שלא יכנס אליהם חול. לפתע הוא שמע ציוצים. הוא שמע אותם מיד, אלו היו ציוצי זעקה לעזרה של חברתו, סול הסלעית. גונן חשש, אך לא יכול היה לשבת בשקט. הוא התרומם ועמד על רגליו, פתח קצת את עיניו וראה את סול נאבקת בסופת החול, לא מוצאת איפה להסתתר. 

קרא גונן לסול והתקרב אליה. סול התעופפה לכיוונו בקושי רב, והסתתרה מתחתיו. בלעדיו, לא הייתה שורדת את סופת החול. כשנרגעה הסופה יצאה סול מהמסתור והודתה לגונן בהתרגשות. הם הביטו זה בזו וחייכו חיוך רחב. “עכשיו אני מבין למה אני נראה כמו שאני נראה” אמר גונן “יש לי ריסים ארוכים החוסמים את החול המעופף ויש לי רגליים חזקות וגוף גדול, כדי שאוכל להתמודד עם קשיי המדבר. אני מתאים למדבר, והוא מתאים לי. אני ממש שמח שאני מי שאני, ולא אחר”. “נכון מאוד” צייצה סול “גם אני כל כך שמחה שאתה מי שאתה, ושאתה חבר שלי”. היא התיישבה על דבשתו וצפתה אל המרחק בחיפוש אחר חרקים טעימים למאכל והמשיכה לצייץ. “הכי נחמד, זה שיש לך את הדבשת, שזה המקום הכי טוב לעמוד עליו.”

תמר: יואו, איזה מקסים. עכשיו הבנתי את הקשר בין ההשתקפות והגמל. טוב קרן איזה כיף שבאת אלינו. נפגש בתוכנית הבאה. 

קרן: נפגש.

 

פינת הטיול

זוהר: תמר את יודעת, הגמל בסיפור של קרן לא כל כך אהב את המראה שלו, אבל הנוודים הקדומים שחיו כאן, מאוד אהבו את הגמל. הוא שימש להם לחלב ובשר והכינו מהפרווה שלו יריעות לאוהלים.

תמר: לא רק זה, הוא גם שימש ככלי התחבורה העיקרי שלהם, הם חצו איתו את המדבריות, השתמשו בו כדי להעביר סחורות. אבי יספר לנו על הגמל ועל הנבטים.

זוהר: אז הנה אבי מפינת הטיול שלנו, יקח אותנו לטיול בנתיב של שיירות גמלים, ואולי גם ימליץ לנו לאן ללכת כדי לראות את החיה המופלאה הזאת, הגמל.

אבי: אהלן זוהר ותמר.

זוהר: אהלן אבי.

אבי: לפני שאנחנו הולכים לראות גמל, אם אני רוצה ללכת לראות דוב קוטב, לאן אני אלך?

תמר: לקוטב.

אבי: ואם אני רוצה לראות גמל?

זוהר: אז אלינו, למדבר.

אבי: בדיוק אלינו למדבר. הגמל מותאם לחיים במדבר.

תמר: כן, דיברנו עליו כבר תוכנית שלמה. 

אבי: דוב קוטב לא יחזיק פה דקה. כדי לראות גמל, כמו שאמרנו, אנחנו ניסע דרומה ולאורך הדרך אפשר יהיה להבחין בכך שהגבעות נהיות צהבהבות, או בגוון חום בהיר, בדיוק בצבע של פרוות הגמל, מה שמאפשר לו הסוואה. בזמן הנסיעה, יכול להיות שאם תסתכלו טוב, טוב לצדדים, אולי תבחינו בגמלים בשטח, ואולי לא. הם עדיין יהיו שם, פשוט יהיו מוסתרים ומוסווים. קשה להבחין בהם ממרחק, אבל אני מאמין שאם ממש תנעצו עיניים אתם תצליחו. 

אנחנו מכוונים את דרכינו לגן לאומי ממשית. אפשר לשים בוויז, זה מקום מוכר. מהגן הזה, שזה אתר של רשות הטבע והגנים, נצא למסלול נחמד שמדבר ומספר גם כן על גמלים. תיכף נאריך יותר לגבי זה. בחווה עצמה, או בגן הלאומי קודם לכן, אפשר לעשות סיור ולראות את השרידים של עיר שהייתה תחנת מסחר נבטית, הפכה להיות עיר ביזנטית, יש שם הרבה שרידים מרשימים. שם אנחנו בעצם נשאיר רכב. נקודת הסיום היא קצת מרוחקת, נקודת הציון, כדי לתכנן אותה מראש ולדאוג להשאיר בה רכב, היא נמצאת דרומית לצומת רותם, 3.3 קילומטר דרומית לצומת, על כביש 206. המסלול הוא לא מעגלי, ולכן צריך להיערך מראש. 

היציאה למסלול הוא במסלול אדום. המסלול שלנו הוא כמובן לא מסלול הליכה רגיל, זה מסלול שעובר בנתיב שבו שיירות גמלים עברו בעבר עם מסחר, כחלק מרשת דרכי הבשמים הקדומה. זו דרך עתיקה שחצתה את הנגב מחצי האי ערב ועד לנמל עזה. לדעתי דיברנו עליה כבר רבות בעבר.

תמר: נכון, דיברנו עליה בתוכנית שלנו על הדרכים.

אבי: נכון. בטיול הזה יכול להיות שתצליחו להבחין בעקבות או גללים של גמלים, בגדות הנחל או באזורים שהחול קצת רך ואולי הם פסעו שם לפניכם. 

זוהר: איך נראית עקבה של גמל? שאני אדע לזהות.

אבי: זה כמו צלחת מאוד גדולה עם אצבעות בחזית. יש להם כף רגל מאוד שטוחה שמאפשרת להם תנועה גם על חול רך, בצורה שהם לא שוקעים. בעבר, תחשבו שגם נעו במסלולים האלה עם סחורות של מאות קילוגרמים על הגב שלו. היום אם נראה גמל משוטט שם אולי יהיה איזה רוכב על הגב שלו. אגב, גם בחווה אפשר לצאת לטיול רכיבה קצר. 

תמר: באמת יש בחוות ממשית אפשרות כזו?

אבי: כן. 

תמר: נהדר.

אבי: זו חוויה מעניינת ונחמדה.

תמר: למי שמחבב את זה.

זוהר: צריך להחזיק חזק.

תמר: בדיוק דיברנו על זה בתחילת התוכנית, שלגמל ניתן השם ספינת המדבר בגלל ההליכה הזו שלו המתנדנדת. אז אוקיי, לאן ממשיך המסלול הזה?

אבי: אז אנחנו נגיע בהתחלה לאיזשהו סכר די גדול, הסכר בנחל ממשית, ממנו נמשיך לרדת עם השביל. הוא מתעקל שמאלה ויורד במתינות לתוך הנחל. אפשר ליהנות במהלך המסלול מצמחייה מקומית. אפשר לפגוש רתמים ומלוח ויפרוקים. אם זה לאחר שיטפון, אז אולי אפילו תוכלו לרחוץ בגב הגדול שנמצא בתוך הנחל, בכל מקרה, ממשיכים בזהירות עד שמגיעים לפיצול שבילים אדום וירוק. 

תמר: אנחנו ממשיכים משם על הסימון האדום?

אבי: בדיוק. ממשיכים עם הסימון האדום, הוא יוביל אותנו לעבר באר ממשית והלאה לסיום, על כביש 206 שם צריך להיות רכב שדאגנו להשאיר קודם לכן. יש שם גם עץ שיטה שאפשר להמתין תחתיו בצל ולחכות לרכב. 

תמר: גם על השיטה יש לנו פרק. 

אבי: אחרי שסיימנו את המסלול הזה, מה שאני מציע זה להמשיך ולפגוש, או לנסות לפגוש גמלים הזכרנו אופציה אחת שזו חוות ממשית, אז מי שלא עצר קודם יכול עכשיו לחזור אליה ולבקר בגן הלאומי ובחווה עצמה. מי שרוצה לראות עוד סוג של גמל, יכול להמשיך בנסיעה דרומה. יש לכן מושג לאן אני מכוון?

זוהר: נראה לי שאני יודעת.

תמר: לחוות האלפקות.

זוהר: תמר ביקרה בה כבר.

תמר: אני ביקרתי בה וסיפרתי לזוהר על זה. טוב אבי, שכנעת אותנו, אנחנו יוצאות לדרך. 

אבי: מגניב. אני מקווה שנהנתם, גם מהטיול וגם מהביקור בחוות. 

זוהר: מאוד.

אבי: אם צריך וגם אם לא, אתם מוזמנים לשוטט באתר של דעת מדבר כדי לראות עוד פרטים, או ליצור קשר עם צוות ההדרכה של בית ספר שדה שדה בוקר ונשמח לספק מידע נוסף.

זוהר: איזה כיף.

תמר: מעולה, אז תודה אבי. נתראה בתוכנית הבאה. יאללה זוהר, אנחנו יוצאות?

זוהר: לגמרי, את גם צריכה לקחת אותי לחוות האלפקות שביקרת בה בלעדיי.

תמר: טוב נו, את תזכרי לי את זה עכשיו כל הזמן. 

זוהר: יאללה, בואי נצא.
תמר: להתראות בתוכנית הבאה.

סיום התוכנית

תודה שהאזנתם לנו.

צוות התוכנית: מידד גורן מגיש פינת הטבע, עמיחי שדה ואבי עטר מגישי פינת הטיול.

קרן סבן, כותבת ומגישת פינת אגדות המדבר.

הפקה: דודו רשתי ותמר קידר.

עריכת טכנית, דניאל למנסדורף ועל המוזיקה המקורית, טל וגנר. 

צוות המערכת: הגר לשנר ורועי גלבר, בוזי רביב מנהל תחנת רדיו bgu.

תודה מיוחדת לזיו שרצר ואבי עטר מבית ספר שדה – שדה בוקר,

פרופסור אוריאל ספריאל ואלי פלג מהאוניברסיטה העברית בירושלים. 

התוכנית הוקלטה באולפני רדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

כאן תמר קידר וזוהר סלמה.

נתראה בתוכנית הבאה.