עֵץ שִׁיטָה

 תקציר

בפרק זה נצא לטיול בעקבות השיטה המרהיבה! דרך סיפורים מרתקים של ילדים מקומיים, אגדות נהדרות, טיולים מרגשים, ומפגש עם מומחים, נלמד להכיר את עצי השיטה העתיקים.

הפרק

 תמליל

בוזי: מדברים מדבר, תוכנית לילדים על כל הטוב שבמדבר. בהפקת דעת מדבר, בית ספר שדה שדה בוקר ורדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב. בהגשת תמר קידר וזוהר סלמה. האזנה נעימה. 

תמר: את מי הצופית אוהבת לבקר?

זוהר: למי יש קוץ שדוקר?

תמר: ואיך משיגים מים מים בנחלים היבשים?

זוהר: היום, בתוכניתנו מדברים מדבר, נכיר את השיטים. 

תמר: היי זוהר.

זוהר: אהלן תמר. זו התוכנית השנייה שלנו, אני רוצה שנשחק משחק. בסדר? את מוכנה?

תמר: בטח, אני מתה על משחקים. 

זוהר: אוקיי, אז אני רוצה שתעצמי עיניים.

תמר: עוצמת. 

זוהר: נהדר. אני רוצה שתדמייני שאת הולכת במדבר וזה קיץ, וחם, הכל צחיח ויבש, יש מסביבך המון הרים גבוהים וצהובים. את מצליחה לדמיין? את איתי?

תמר: כן, כן. אני לגמרי איתך. 

זוהר: מעולה, אז אני רוצה שתתמקדי. תספרי לי, מה את רואה?

תמר: אני רואה רחוק, רחוק, עץ קטן. 

זוהר: באמת? עץ? את בטוחה? איך הוא נראה?

תמר: זה עץ נמוך וקוצני. כשאני מתקרבת אני רואה שיש לו תרמילים קטנים גליליים כאלה שדומים קצת לאפונה או שעועית. יש לו גם עלים קטנים פרוסים כאלה, קצת מזכירים לי מניפה. 

זוהר: אה אז תמר תגידי, את רואה עץ שיטה. זה עץ מאוד מיוחד. תאמיני או לא, אבל הוא הגיע אלינו מאפריקה. יש ממנו בארץ שלושה מינים שגדלים במדבר. 

תמר: רגע, רגע, אני רוצה להקשיב לך. אני יכולה לפקוח עיניים?

זוהר: נו תמר, בטח שאת יכולה לפקוח עיניים. אז יש ממנו באמת שלושה מינים במדבר, את יודעת איך קוראים להם?

תמר: לא. תספרי לי. 

זוהר: באמת שמות קצת מסובכים. יש עץ שיטה שנקרא שיטה סלילנית, כמו סליל, מסולסל, גם התרמילים בצורה של סליל.

תמר: אוקיי.

זוהר: יש את שיטת הסוכך. כמו מה זה נשמע?

תמר: כמו סכך. 

זוהר: כמו סכך, נכון. 

תמר: נהדר לשבת בצילה. 

זוהר: נהדר לשבת בצילה, באמת כל הענפים שלה יוצרים סככה עם הרבה מאוד צל. ויש לנו את שיטת הנגב. 

תמר: טוב, כי היא בנגב. 

זוהר: היא בנגב. 

תמר: רגע אבל איך זה יכול להיות שיש עצים כל כך גדולים במדבר? איך הם שורדים במדבר?

זוהר: תמר את כבר צריכה לדעת שכל בעלי החיים והצמחים שיש לנו כאן הם אלופים בהשגת מים במדבר. השיטה למשל, תחשבי, היא עץ. היא לא יכולה יותר מדי לזוז, ללכת לשתות מאיזה בקבוק. אז היא, ממוקמת במקום מאוד מיוחד בנחל. איפה זורמים בדרך כלל המים?

תמר: במרכז הנחל?

זוהר: נכון, בנחלים, אבל במרכז הנחל יש זרימה מאוד חזקה, אז היא תהייה לצידו. 

תמר: חכם מצדה.

זוהר: נכון. יש לה גם שורשים מאוד, מאוד ארוכים שהולכים גם לצדדים כדי לתפוס את מי השטפונות, וגם לעומק. את יודעת, מתחת לאדמה יש לנו בעצם זרימה של מים שנקראים מי תהום. השורשים של השיטה כל כך ארוכים ועמוקים, שהם מגיעים עד למי התהום האלה ויכולים גם לשתות מהם. 

תמר: זאת אומרת שגם אם לא זורמים המים בנחלים, אם יש לנו שנה עם מעט מאוד מים, היא מסתדרת?

זוהר: כן. היא מסתדרת לגמרי. 

פינת הילד 

תמר: איזו אלופה. יש לי רעיון, עכשיו נדבר קצת עם יואב, ילד חמוד שהגיע אלינו מקיבוץ שדה בוקר, קיבוץ שכן למדרשת שדה בוקר שכאן אנו יושבות באולפן. 

זוהר: נכון, שנמצאת בנגב, איפה שיש הרבה שיטים. 

תמר: נכון. נשמע מיואב, אולי גם הוא טייל ופגש שיטה, ואולי גם יש לו איזה סיפור בשבילנו. 

זוהר: רעיון נהדר, אז בואו נשמע. שלום יואב. 

יואב: היי.

זוהר: מה שלומך?

יואב: בסדר.

זוהר: מעולה, אז בוא תספר לנו קצת על עצמך יואב. בן כמה אתה?

יואב: אני בן אחת עשרה וחצי. 

זוהר: זה אומר שאתה בכיתה ו’ נכון?

יואב: כן.

זוהר: נכון, בכיתה ו’. ויואב, אתה נולדת במדבר?

יואב: לא, נולדתי במרכז ומשם עברתי למצפה רמון ומשם לשדה בוקר.

זוהר: וואו ובאיזה גיל עברת בעצם למצפה רמון?

יואב: ישר אחרי הלידה. 

זוהר: אז אתה לא זוכר את זה, ממש היית קטן ומבחינתך כל החיים שלך הם כאן במדבר. 

יואב: כן. 

זוהר: ואתה אוהב את המדבר?

יואב: כן. כיף פה, יש פה הרבה דברים לעשות, אפשר לטפס, אפשר לעשות סיבובי אופניים בשטח, אפשר לטפס על הרים. סך הכל די כיף. 

זוהר: לגמרי כיף. אתה חושב שבמרכז אי אפשר לעשות את כל הדברים האלה?

יואב: אפשר לעשות את חלקם, אבל נגיד טיפוס הרים עם אופניים לדוגמא, אי אפשר לעשות את זה במרכז, לעלות את הר צרור עם אופניים. 

תמר: אתה עולה את הר צרור עם אופניים?

יואב: כן. 

תמר: וואו. 

זוהר: מרשים. 

תמר: מרשים ביותר.

זוהר: ועל מה אתה הכי אוהב לטפס?

יואב: אני הכי אוהב לטפס בדרך כלל על עצים ועל קירות?

זוהר: גם קירות וגם עצים? ממש טפסן. על איזה עצים אתה ממליץ לי להתאמן בטיפוס. 

יואב: אני לא מכיר סוגים בשם, אבל בדרך כל עצים רחבים ומחוספסים. 

תמר: אבל צריך להיזהר גם במדבר כי יש כאן גם עצים קוצניים נכון? כמו השיטה החברה שלנו שעליה אנחנו מדברים בתוכנית הזו. יש עוד עצים קוצניים פה?

זוהר: נכון, אולי עצים שאתה מכיר מהבית?

יואב: ינבוט, זה נחשב?

זוהר: לגמרי נחשב. 

תמר: אני זוכרת שנדקרתי פעם מקוץ של ינבוט. וואי זה כואב כל כך. 

זוהר: אמרת גם שאתה אוהב לטייל. 

יואב: כן אני אוהב לטייל בעיקר בשטח. בין אם זה לעלות על גבעות חול ובין אם זה לעלות על הרים, לדוגמה הר צרור. 

זוהר: הר צרור אתה ממש ממליץ ללכת לבקר שם. 

יואב: כן.

תמר: זה די קרוב אליך נכון? הר צרור הוא קרוב לקיבוץ. 

יואב: כן. גם לפני יומיים – שלושה, טיפסתי עליו עם חבר שלי. 

זוהר: וואו, טיילתם שם לבד? רק אתה והחבר?

יואב: כן, אנחנו והטלפונים למקרה שקורה משהו. 

זוהר: טוב, זה מאוד חשוב. בטיחות מעל הכל. אבל וואו, איזה אומץ, איזה יופי. אז יואב, יש משהו שאתה רוצה אולי לספר לילדים שיקשיבו לתוכנית הזו וגרים בצפון או במרכז?

יואב: כן, זה מקום כיפי לבוא אליו ולקחת בו חופש, לטפס על הרים לנסוע על אופנים בשטח ולטייל. זה כיף ובזמן הזה של השנה גם די קריר אז נעים. 

זוהר: קריר במדבר? לא הבנתי. בדרך כלל חושבים שחם במדבר ושיש שמש כל הזמן. קר?

יואב: כן. בימים האחרונים, לדוגמא ביום הזה שאנחנו טיילנו בו, היה די קריר, די נעים והיה כיף לטייל.

זוהר: מדהים. טוב, תודה רבה יואב, היה כיף לשמוע.

תמר: כן, כיף לשוחח איתך. תהנה מהימים האלה בבית, מהימים הקרירים שעוד אפשר לטייל בהם. 

יואב: אני ועוד איך. 

זוהר: תודה רבה.

תמר: תודה, להתראות. 

יואב: ביי. 
תמר: ביי.

 

פינת הטבע של מידד

זוהר: תמר את יודעת, לא מזמן הלכתי לטייל עם המשפחה שלי במדבר, והתיישבנו לנו ביחד מתחת לעץ שיטה גדול ויפה. פתאום כשהסתכלתי למעלה, ראיתי ציפור קטנטנה, ממש ממש קטנה, סגולה ומבריקה. לא ידעתי מה היא וגם ההורים שלי לא ידעו להגיד לי. זה ממש מסקרן אותי. 

תמר: ציפור קטנה, סגולה ומבריקה. אני מציעה שנשאל את מידד איש הטבע שלנו והוא יספר לנו מי זו הציפור הזו. 

מידד: אהלן, מה העניינים?

זוהר: היי מידד.

תמר: מה העניינים מידד?

זוהר: איזה מזל שאתה פה. 

מידד: ידעתי מתי לבוא. 

זוהר: לגמרי. 

מידד: אז ראית ציפור קטנה, מה עוד?

זוהר: סגולה והיא הייתה קצת מבריקה.

מידד: ומה היא עשתה? אז זוכרת?

זוהר: אני זוכרת שהיא קפצה מפרח אדום לפרח אדום, ממש על עץ השיטה.

מידד: יפה אז את ראית ממש משהו מיוחד. אני יכול לדעת מהתיאור הזה שציפור סגולה ומבריקה יש רק אחת. לציפור הזו קוראים צופית. כשאני מראה לילדים צופית, הם תמיד אומרים ‘אהה כן, זהו יונק הדבש’. אבל זה לא נכון. 

תמר: אלו שתי ציפורים שונות?

מידד: אז באמת, השם הזה יונק הדבש השתרש במהלך ההיסטוריה האחרונה, אבל למעשה הצופית בכלל לא יונקת דבש. 

זוהר: אז מה היא יונקת?

מידד: צוף. למעשה מה שראית זה צופית, ואם היא סגולה אז אני יודע להגיד שזה זכר. 

תמר: צופון?

מידד: אנחנו קוראים לו צופית זכר, אנחנו לא נקרא לו צוף או צופינקו, אלא צופית זכר. הזכר יותר יפה מהנקבה. 

זוהר: מה באמת? הזכר יותר יפה מהנקבה?

מידד: כן. 

תמר: ככה זה בטבע.

מידד: זה לא תמיד ככה בטבע, לא אצל כל החיות, אבל אצל הרבה מאוד מהציפורים כן. 

זוהר: רגע, אז למה בעצם הצופית הזכר קפת בין הפרחים האדומים?

מידד: יפה, קודם כל, אם את זוכרת טוב, לשיטה יש פרחים אדומים?

זוהר: לא. האמת שאין לה פרחים אדומים. 

מידד: אז מה עשו שם פרחים אדומים?

תמר: שאלה טובה, באמת כשסיפרת שהיו שם פרחים אדומים תהיתי על העניין הזה.

זוהר: הם באמת לא נראו כמו חלק מהשיטה כל כך.

מידד: יפה, אז הנה התשובה שלך. זה לא היה חלק מהשיטה. זה למעשה היה צמח אחור שנקרא הרנוג השיטים. זה צמח טפיל שחי על השיטים וגדל בעצם בתוך הצמרת של עץ השיטה. 

תמר: מי אמר שמשעמם במדבר?

מידד: מה פתאום משעמם? איזה משעם? אותה צופית למעשה חיה רק איפה שיש שיטים. אני כמובן מדבר על תקופות יותר קדומות. הצופית הזו היא למעשה המאביק היחיד של הרנוג השיטים, מעביר את האבקה מפרח לפרח. זאת אומרת, שבלי צופיות, אין הרנוג השיטים. הרנוג השיטים כמובן נמצא רק איפה שיש שיטים, ואצלנו בארץ יש שיטים בעיקר בערבה, שם יש את הריכוז הגדול ביותר של שיטים. 

אותה צופית, עד לפני כ-90 שנה, משהו כזה, אפשר היה למצוא אותה רק בערבה. היום אנחנו יכולים למצוא אותה בכל גינה כמעט בארץ. מה שקרה בעצם זה שמראשית הציונות, אחד הדברים שאנחנו רואים פה זה התפתחות מאוד, מאוד מהירה של גינות, של פארקים. הבאנו הרבה מאוד צמחים מכל מיני מקומות בעולם, עם הרבה מאוד צוף. הצופית עשתה ‘וירא כי טוב’. יש לה פה הרבה מאוד אוכל, אז למה לה להישאר בערבה איפה שחם? הרבה יותר נחמד לעוף לירושלים, לעוף לתל אביב, לאיפה שנעים ויש שפע של אוכל. 

תמר: צודקת. 

מידד: אולי הדבר האחרון לפני שנסיים, היום אנחנו רואים שיש צופיות באמת בכל מקום כמעט בארץ. מה שאנחנו עוד רואים, וזה מחקר חדש שאני מגלה לכם שנעשה לא מזמן, זה שלכל צופית שחיה במקום אחר, יש ניב שונה. מה זה בעצם ניב? ניב זה כמו מבטא. גם לנו יש מבטאים שונים. 

מידד: יש הבדלים אפילו לפעמים בין שכונות. 

תמר: אז התל אביבית נשמעת אחרת מהירושלמית?

מידד: כן. זה לגמרי ככה. 

תמר: איזה סיפור מדליק. 

זוהר: מדהים.

תמר: ממש נהדר. 

זוהר: אז הצופית הזו, אנחנו רואים אתה באמת המון בארץ. עכשיו אני גם יודעת מה ראיתי שם בעץ השיטה.

תמר: נהדר. תודה רבה מידד. כל פעם מחדש אני לומדת משהו איתך. תודה וניפגש בתוכנית הבאה. 

מידד: בשמחה, להתראות.

זוהר: להתראות. 


פינת הסיפור של קרן

 

תמר: זוהר תגידי, קרה לך פעם שרבת עם חברות וחברים שלך והרגשת בודדה?

זוהר: האמת שהסופ”ש בדיוק עשיתי מסיבה גדולה לכל החברים שלי ומאוד השקעתי וסידרתי לפני וארגנתי את הכל והכנתי המון, המון אוכל וחטיפים.

תמר: והייתי מסיבה משגעת?

זוהר: הייתה מסיבה, אבל כשחברים שלי הגיעו הרגשתי שהם לא מעריכים את זה מספיק. הם אפילו לא אמרו תודה. מאוד נפגעתי מזה, ממש נעלבתי. עכשיו אני לא ממש מדברת איתם. 

תמר: אז יש לי רעיון בשבילך, אני אזמין את קרן מפינת אגדות המדבר. קרן תספר סיפור שיש לי הרגשה שיעזור לך. 

זוהר: אני ממש אשמח, איזה כיף. 

תמר: היי קרן. 

קרן: שלום לכן.

זוהר: מה שלומך?

קרן: מעולה, אני ממש מקווה שהסיפור שלי יעזור לך, זוהר.

זוהר: אני גם מקווה. 

קרן: אני אספר את הסיפור בצל השיטה.

 יום אחד אחד כאשר התהלכתי בנחל יבש בין הרי הנגב, פגשתי בעץ שיטה גדול ומרשים. שורשי השיטה העמיקו באדמה המדברית, וענפיה התפרשו לרוחב כמו ידיים פתוחות אל השמיים. אך גזעה היה כפוף ועצוב. נשכבתי בצילה, וכשעצמתי עיניים וכשהייתי ממש בשקט, יכולתי לשמוע את השיטה מדברת אליי.

“אני גדלתי לצד חברים רבים” כך סיפרה השיטה. “כל סוגי החיות היו סביבי, פרפרים ונמלים על ענפיי, חיפושיות בין עליי, הצבאים בקרבתי והיינו למשפחה אחת גדולה. באחד מימי הקיץ החמים, כשחיכיתי לחבריי שיבואו לבקרני, ראיתי מרחוק את חילי הכחלון פרפר כחלחל ונחמד, מתעופף על זרמי הרוח. אבל חילי לא התקרב אליי, אלא עף לעץ אחר והתיישב על ענפיו יחד עם חברתי הטובה זרעית, חיפושית הזרע הקטנה והחביבה.

ניסיתי להקשיב להם מרחוק, אבל לא שמעתי כלום. אני בטוחה שהם דיברו עליי. כעסתי מאוד ונפגעתי ממעשיהם. וכשרצו לבוא ולהתיישב על ענפיי, איימתי עליהם עם הקוצים שלי וגרשתי אותם, לא נתתי להם להתקרב. מאז אותו יום חילי וזרעית לא באו לבקר אותי יותר.

” מה עם החברים האחרים, שאלתי את השיטה, והיא סיפרה “מאז שחילי לא בא, אין לי יותר מה להציע ללהקת הנמלים. חילי הפרפר היה משאיר על ענפיי טיפות דבש, ואז נמי הנמלה האורגת הייתה מגיעה, מלקקת את ענפיי ואורגת סביבי קורים כמו כותונת משי, ששמרה עליי מחרקים לא חביבים.

עכשיו, אין טיפות דבש, הנמלים לא מגיעות ואני מרגישה חלשה יותר ופגועה. אני חייבת שהלהקה תחזור. מאז שזרעית החיפושית פחות מגיעה, צחי הצבי פחות נהנה מפירותי, הוא הולך לאכול פירות מעצים אחרים. צחי אהב לאכול את פירותי ביחד עם החיפושיות. וזהו, מאז הוא נעלם וכבר לא יושב בצילי. אני כל כך בודדה בלעדיו, בלעדי כולם. אני מתגעגעת לחברים שלי.”

 שיטה יקרה, פניתי אליה, אני מצטערת לשמוע. אולי טעית, והם לא דיברו עלייך? את יודעת, אני חושבת שהם גם נעלבו ממך. אולי את צריכה לבקש סליחה מחברייך. השיטה שתקה, ולאחר זמן מה ענתה, “אני רוצה לבקש סליחה, אבל אני חסרת אונים.

אין לי איך לזוז מפה, והם כבר לא באים לכאן.” שתקנו זו לצד זו ונשמנו כאחת. לפתע הגיע צחי הצבי, הסתכל אל עבר השיטה ואמר “שמעתי את דבריך, ואני באמת לא יודע איך כל זה קרה. אני כל כך מצטער. יש לי רעיון” אמר צחי, “אני אקרא לזרעית החיפושית, לחילי הכחלון ולנמי הנמלה לבוא הנה, כדי שכולנו נוכל להיות שוב יחד.”

שמחה השיטה ושמחה גם אני. לאחר מספר דקות הגיעו הארבעה, צחי, חילי, נמי וזרעית ושיתפו זו את זו מה הרגישו ומה חשבו. בסוף השיחה השלימו ארבעתם וחזרו להיות חבורה נפלאה שדואגת ועוזרת אחד לשניה, ולא נפרדו שוב לעולם. אני שבתי הביתה, שמחה שהכל הסתיים בטוב.

מאז, כל פעם שאני רבה עם חברים, או עם מישהו מהמשפחה, אני נזכרת בסיפור של השיטה ומבקשת סליחה. אני מעדיפה לדבר כדי לא לפגוע ולא להיפגע. הרי כולנו חשובים זה לזה.

ואתם ילדים, כשתגיעו למדבר ותשבו בצל עץ שיטה, פקחו היטב את עיניכם והקשיבו לרחשים סביבה. אולי תצליחו לשמוע את החיפושיות המכרסמות את העלים, לראות את הפרפרים המעופפים סביב, או את הנמלים אשר במרץ רב חוטי משי. אולי אפילו תפגשו עוד בעלי חיים שהשיטה היא ביתם.

 

פינת הטיול

זוהר: וואי השיטים נשמעות ממש חכמות ומרשימות. הייתי מאוד שמחה לראות אותן, לראות את כל בעלי החיים שחיים סביבן. ניראלי שהגיע הזמן לקרוא לאבי מפינת הטיול שיקח אותי לטייל. היי אבי. 

אבי: אהלן.

זוהר: כיף שהצטרפת. 

אבי: אנחנו יוצאים למכתש רמון, לפגוש את עץ השיטה היפה ביותר במכתש רמון. 

זוהר: מעולה. 

אבי: כן. בתוך המכתש, אני רוצה להמליץ על טיול מאוד מיוחד שמשלב גם טיול רגלי וגם טיול ברכב. רוצות לצאת?

זוהר: בטח, אנחנו כבר מוכנות.

אבי: נהדר. כדי להגיע למכתש רמון, צריך להגיע לעיירה מכתש רמון שנמצאת על כביש 40. בקצה העיירה יש תצפית יפיפיה על מכתש רמון כולו. אנחנו יורדים במעלה העצמאות לתחתית המכתש. בתצפית נוכל לראות נוף אדיר של מכתש רמון, אפשר לראות את הר ארדון ורחוק מאוד אפשר לראות אפילו את הרי אדום. תצפית באמת מרהיבה. 

זוהר: או אה, שזה כבר ממש בירדן. 

אבי: נכון. הנסיעה למטה, היא בכביש מפותל שנקרא, כמו שאמרתי קודם מעלה העצמאות. בתחתית המעלה, אנחנו נגיע לקרקעית המכתש, ושם נוכל להבחין בהרבה מאוד סלעים בצבעים מאוד, מאוד מיוחדים. אנחנו בעצם מכוונים להגיע לדרך שנקראת ‘ציר צבעי הרמון’.

זוהר: בגלל הצבעים שאמרת שרואים במכתש רמון?

אבי: נכון מאוד. ציר צבעי הרמון הוא בעצם דרך נופית שנסללה דרך מחצבות ישנות שכבר נסגרו. היום הן לא פעילות. הסיבה שמצפה רמון הוקמה, היא בדיוק בגלל המחצבות האלה. כרו כאן אבן מאוד מיוחדת שנקראת חרסית דמוית צור. החרסית הזו שימש לייצור של לבני בניין עמידות לחום שמכונות לבני אש. הן מתאימות מאוד לשימוש בחום גבוה מבלי להתפוצץ. 

זוהר: ובכביש אנחנו ממש נעבור ונראה את המחצבות האלה?

אבי: כשנכנס לתוך ציר צבעי הרמון, אז נוכל לראות ממש משני הצדדים מקומות מאוד, מאוד יפים לתצפית. לאורך הציר, נוכל לראות גם את החרסית הזו. בערך שלושה קילומטרים אחרי בתוך הציר, אנחנו נראה בצד ימין צינור ארוך ענק. ממש, ממש ענק, מונח על ראש גבעה. הצינור הזה שימש כתנור לשריפת החרסית. היום השאירו אותו כמזכרת למחצבה שפעלה כאן. אפשר לעצור לידו, אפשר להסתכל עליו אבל לא לטפס עליו. 

אנחנו נמשיך עם הציר עוד כ-2 קילומטרים ואז נוכל להגיע למי תהום שנחשפו בזמן החציבה של אותה חרסית. מי התהום נחשפו ונוצר אגם נחמד מאוד, מלא במים כל השנה. כדאי להביא בגדי ים. 

זוהר: אני לא כל כך אוהבת לנסוע, אני רוצה להתחיל ללכת. איפה מחנים?

אבי: עוד קצת, עוד קצת. אנחנו נמשיך לנסוע עוד קצת לאורך הציר ונגיע לחניון רמת סהרונים, שם נחנה ונתחיל את המסלול הרגלי. זוכרים את עץ השיטה שהזכרתי קודם? אנחנו מהחניה נרד לאורך שביל מסומן שחור. הוא יורד לנחל ארדון. נחל ארדון הוא נחל מאוד, מאוד מיוחד. לפני שנדבר עליו, ממש בקצה הירידה מחכה לנו אותו עץ שיטה יפייפה, גדול מרשים וירוק. הרבה בעלי חיים חיים עליו והרבה בעלי חיים ניזונים ממנו, והרבה בעלי חיים גם באים לשבת בצילו. 

מעץ השיטה אנחנו נתחיל לטפס לגבעת חרוט. גבעת היא מאוד בולטת בשטח. נעלה בשביל כחול לגבעה, משם יש תצפית יפייפיה לרחבי המכתש. אנחנו נעלה עד הסוף. אתם תראו, זו עליה קצת קשה, אבל כולנו נצליח.

זוהר: בטח שנעלה אבי, אתה מדבר פה עם הילדים של מדברים מדבר, אלו ילדים שיודעים לטייל ויעלו עד למעלה. 

אבי: נהדר. משם, מנקודת התצפית, נרד בשביל מסומן אדום אל נחל אדום שנשפך לנחל ארדון. עכשיו נדבר קצת על נחל ארדון כי נחל ארדון הוא באמת נחל מאוד מיוחד. אנחנו רואים לאורך קירות הנחל הרבה מאוד הפתעות. ההפתעה הכי בולטת היא דייקים, דייקים משוגעים שחוצים את שכבות הסלע והם מאוד, מאוד צבעוניים. יודעות מה זה דייק?

תמר: לא ממש.

אבי: דייקים הם סדקים בסלע שהתמלאו במגמה. מגמה היא סלע נוזלי שזרם בתוך הסדקים האלה, התמצק בתוכם והפך להיות סלע מאוד צבעוני ומיוחד שחוצה את שכבות הסלע. אנחנו חוזרים בדרך חזרה לחניה. מי שאוהב ללכת ורוצה עוד קצת, יכול להמשיך עם השביל השחור, להגיע לפרסת נקרות ולחאן סהרונים. מי שמעדיף לחזור לרכב,זו הנקודה שממנה כדאי לחזור אל השביל הכחול שעולה חזרה אל רמת סהרונים וחזרה אל הרכב שחונה שם בחנין. 

אז מה היה לנו? היו לנו דייקים, עצי שיטה, אגם, מחצבה עם סיפור מעניין והסלעים הכי צבעוניים בארץ. לפרטים נוספים, אתם מוזמנים להכנס לאתר דעת מדבר או לאתר בית ספר שדה שדה בוקר. תהנו.

תמר: אנחנו כבר נהננו מהתיאור של הטיול, עכשיו גם נצא אליו. תודה רבה אבי.

זוהר: להתראות.

תמר: אז חזרנו ממכתש רמון, ישבנו בצילה של השיטה.

זוהר: ראינו צופית ואת ההרנוג היפה. 

תמר: נזהרנו מהקוצים.

זוהר: אז אנחנו יכולות להגיד שלום.



סיום התוכנית

תודה שהאזנתם לנו.

צוות התוכנית: מידד גורן מגיש פינת הטבע, עמיחי שדה ואבי עטר מגישי פינת הטיול.

קרן סבן, כותבת ומגישת פינת אגדות המדבר.

הפקה: דודו רשתי ותמר קידר.

עריכת טכנית, דניאל למנסדורף ועל המוזיקה המקורית, טל וגנר. 

צוות המערכת: הגר לשנר ורועי גלבר, בוזי רביב מנהל תחנת רדיו bgu.

תודה מיוחדת לזיו שרצר ואבי עטר מבית ספר שדה – שדה בוקר,

פרופסור אוריאל ספריאל ואלי פלג מהאוניברסיטה העברית בירושלים. 

התוכנית הוקלטה באולפני רדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

כאן תמר קידר וזוהר סלמה.

נתראה בתוכנית הבאה.