ראיון עם אדריכל מתי קונס

מתי קונס אדריכל ומתכנן ערים כ-35 שנה במהלכן צבר ידע עצום והפך לבעל ֿשם בתחום הבנייה הירוקה בישראל. (M.Sc)
השיחה עוסקת בתכנון מדברי והבנת המיקרו אקלים הספציפי לאזור בו מתכננים ובונים כמו גם תכנון עירוני מדברי

מראיינים: דודו רשתי ורותי גובזנסקי

הערה: התוכן המובא בראיונות אינו משקף את נקודת המבט של דעת מדבר אלא את זווית הסתכלותם ודעתם של המרואיינים

הראיון

– כתובת אימייל: matkones@gmail.com
– אתר אינטרנט: משרד האדריכלים של מתי קונס

דודו: שלום לכולם, אנחנו בתוכנית של דעת מדבר, שלום רותי.

רותי: שלום דודו.

דודו: אנחנו מראיינים היום את האדריכל מתי קונס בנושא בנייה מדברית, ארכיטקטורה, אדריכלות שקשורה לאזורים מדבריים. שלום מתי.

מתי: שלום שלום. 

דודו: אנחנו שמחים שאתה איתנו. להזכירכם, אנחנו מקליטים את הפודקאסט שלנו היום בימי הקורונה. הכל נעשה באמצעים של פלאפון וזום אז האיכות היא טיפה לא גובהה. אולי נתחיל בשאלה ראשונה למתי, איך הגעת לעסוק בבניה מדברית? אני מבין שעלית לארץ ואז…

מתי: אני עליתי לארץ ב-1974 מיוון כדי לעשות תואר שלישי בטכניון בתכנון ערים ואזורים. תוך כדי הלימודים קיבלתי הזמנה לעבוד עם אדריכל מפורסם בהקמה של המכון לחקר המדבר בשדה בוקר במדרגה, בתחום של אדריכלות מדברית. עזבתי את הכל, כתבתי מהר מאוד תזה וקיבלתי עוד מאסטר חוץ מהמאסטר באדריכלות שהיה לי, קיבלתי עוד מאסטר בתכנון ערים ואזורים, ועברתי למדרשה ב-1976. שם גרתי ועבדתי עד 1979. תמיד אני אהבתי, ככה בתור יהודי ציוני ביוון את בן גוריון. זו הייתה עיקר הסיבה לכך שעזבתי את הטכניון ועברתי לשדה בוקר. רציתי לעשות משהו חלוצי, משהו מההתחלה, ולהקדיש לזה את על כולי. זה באמת היה דבר מעניין לעבוד באופן בין תחומי עם כל אנשי המקצוע, כולם מרוכזים בתחום של פיתוח המדבריות.

המדבריות מהוות שטח גדול מאוד מהעולם והן לא כל כך מפותחות. למרות שכמות אנרגית השמש שנופלת באזורים האלו הייתה יכולה לספק חלק משמעותי, גם אם קטן, מצריכת האנרגיה בעולם. אם היו האמצעים המתאימים למקום כזה. גם אז, התברר לי עוד משהו מעניין. התברר לי שהאקלים באזור מדברי גבוה, זה יותר טוב מאשר לגור בתל אביב, במיוחד שבמשך חצי מהשנה לח וחם. בשדה בוקר, שהיה אזור הררי ברמת הנגב, האקלים היה קריר ונעים. אני גרתי שם שלוש שנים ואחר כך 7 שנים בירוחם, ולא השתמשתי אף פעם במזגן. לא התקנתי אפילו מזגן. היה אפשרי להתמודד יפה ואפילו בבניינים שלא תוכננו מראש ברמת בידוד מתאימה, לא היה צריך מזגן.

גרתי בשדה בוקר והתחלתי שם את המחקר ביחד עם האדריכל משה ספדי וגם עם פרופסור גבעוני, שהוא גם במקור אדריכל במקצועו, ואחר כל עשה מחקרים על האדם, אקלים ואדריכלות. ככה הוא נעשה מפורסם. בשיתוף פעולה איתו, תכננו בית סולארי ראשון, מותאם לתנאי המדבר, עם פטיו באמצע. בסוף הוא החליט לא לבנות את הבית הזה, אבל להתחיל לנסות לעבוד בכל מיני שיטות של בניה שחשבנו שמתאימות למדבר. איזה סוגי קירות, איזה סוגי גגות מתאימים לאזור מדברי, הררי. מה מתברר זה שיש לנו יותר מ-3,000 קילומטר מרובע של רמת הנגב שיכולים לאכלס אחלק גדול מאוד מהאוכלוסייה העתידית של מדינת ישראל, כפי שבן גוריון חזה. 

קידמנו את זה ומצאנו כל מיני שיטות שאחרי שאני עזבתי, התחלתי להשתמש ואני עדיין משתמש בהם בפרויקטים שונים שאני עושה. בינתיים, החבר׳ה שלי אחרי שעזבתי המשיכו. הם בנו בניין מכוסה אדמה ובית מבוץ ומגדל רוח לקירור טבעי. ממש כמו בשיטות המסורתיות של האזור המדברי. זה נקרא מלקף באזור שלנו, במצריים, בפרס, בעיראק, בכל המקומות באזור המדברי מצאו פתרונות מסורתיים כדי לפתור בעיות אקלימיות. מה שהתברר בכל זאת, זה שיש כמה עקרונות בסיסיים שראינו במחקרים. דבר ראשון זה העמדה של הבניין. זה דבר שלא כולם מבינים. אם שמים את הבניין על הצירה ארון פונה לכיוון דרום וצפון, שני הצדדים כאילו, אז הבית סובל פחות קרינת שמש בקיץ ומקבל את כל קרינת השמש בחורף. 

מה שקורה זה שמסלול השמש בחורף קצר יותר ובחורף ארוך יותר. יום של קיץ הוא ארוך יותר ויום של חורף הוא קצר יותר. העובדה היא, שהצדדים המזרחי והמערבי, מקבלים בקיץ כמעט פי 2 יותר קרינת שמש מאשר הצד הדרומי, ולכן התפיסה של האנשים שהצד הדרומי זה הצד הכי חם, היא נכונה רק לגבי החורף. בקיץ דווקא הצד הדרומי הוא יותר קריר. בנוסף לכך, יש פתרון שבעזרת גגון אחד מחושב לפי זוויות השמש, בקיץ ובחורף, יכולים אפילו למנוע את החדירה של הקרינה המיותרת בקיץ מהצד הדרומי, ולקבל רק אור מפוזר. דבר ראשון, זה לשכנע אנשים לבנות נכון יותר את הבניינים, עם ציר ארוך כמו שאמרתי, שנמתח בין מזרח ומערב כדי שהאורך יהיה מופנה לצפון ולדרום. 

דבר שני, זו כמות החלונות שצריכים. לא לעשות יותר ולא לעשות פחות, כדי שכל צד יקבל את הקרינה שהוא צריך, או את האוורור. מתברר שבאקלים שלנו פה בנגב, הרוחות בקיץ באות בדרך כלל לקירור, מצפון מערב, ואז אם יש לנו חלונות צפוניים קטנים יותר, כי זה עוד משהו שהתברר מהמחקרים,זה שכניסת הרוח לאוורור צריכה להיות מפתח קטן, ויציאת הרוח לאחר שאווררה את הבית, מפתח גדול יותר. זה הפוך ממה שרוב האנשים תופסים. בדרך כלל חושבים שאם רוצים אוורור טוב, צריך לפתוח פתח גדול. אבל אם אין לנו מהצד השני פתחים מספיק גדולים או מספיק פתחים כדי שהרוח תצא, אז בעצם נוצרת סטגנציה בבית ואין לנו את העזרה של הקירור הטבעי. יש עוד משהו שעוד פעם, לאט, לאט לומדים, שבאזור הנגב ובמיוחד בבאר שבע, כמות האבק היא גדולה מאוד. 

במקרה כזה חושבים פעמיים אם לעשות אוורור ביום, כשיש רוח חזקה יותר שעלולה להביא אבק לתוך הבניין שלנו. לעומת זאת, בלילה יש בריזות קרירות יותר מהצד המזרחי והדרום מזרחי. תלוי איפה נמצא הבניין, ואז אפשר לאוורר את הבית בלילה. בלילה במדבר יש לנו תופעה מעניינת, בלילה, הטמפרטורה במדבר, זה אחד ממאפייני המדבר. ביום אפשר להגיע ל-40 מעלות ובלילה ל-20 מעלות. טווח הנוחות של האדם זה בסביבות ה-20 עד 27 מעלות. זה טווח הטמפרטורות שבהן האדם מרגיש נוח. עם ביגוד יותר כבד בחורף אפשר להגיע ל-18 מעלות ובקיץ אם יש לנו מאוורר פנימי, גם ליותר מ-27 מעלות ועדיין לא להזיע יותר מדי. 

המסקנה היא שאנחנו צריכים בנייה מסיבית מבפנים, ומבודדת מבחוץ. ולא להיפך שעושים רוב המתכננים, ששמחים את הבידוד בצד הפנימי ואז מנטרלים את המסה של הבניה. זה אומר שלבנות מבחוץ קירות מסיביים מבטון או בוץ, או חומרים אחרים כמו איטום צמנטי. צריך לבודד את כל החלקים הבטוניים בין אם בחגורות, או קורות, או עמודים, או אם כל השלד של הבניין הוא מבטון או בלוקים, על ידי מה שאנשים קוראים לו קלקר. למעשה אלו לוחות פוליסטירן שמאוד שופרו בשנים האחרונות מבחינת הכושר של הבידוד וחוסר החדירות למים שלו. אם מדביקים בצד החיצוני של הבניין את הקלקר המיוחד הזה, אז המסה נשארת מבודדת בצד הפנימי ואם בקיץ פותחים חלונות ומאווררים, גם עם מאווררי תקרה, אנחנו קולטים קירור, או בעצם מקררים את הקירות של הבית ולמחרת סוגרים את הפתחים, את החלונות ואת הדלתות, ויש לנו קירור בתוך הבית שקיבלנו באופן טבעי בלילה. 

לעומת זאת, בחורף, המצב הפוך. פותחים את התריסים של החלונות הדרומיים. לא את הזכוכית, את התריסים. חשוב מאוד שיהיו גם תריסים ולא כמו האופנה הזו שכולם עושים זכוכיות לכל הכיוונים ואז צריכים טונות של קירור שעולה המון כסף ואנרגיה למדינה. יכולים בזול לקרר ולחמם את הבית. זאת אומרת, הקרינה של השמש חודרת לתוך החלל המסיבי הפנימי, ונקלטת שם. בלילה, אחרי שקיעת השמש אנחנו סוגרים את התריסים כדי שהחום לא יברח החוצה, ואז החום שנקלע בקירות, נפלט בלי שאנחנו ונרגיש פנימה ואז פנים הבית חמים יותר. יש לי כמה קליינטים שגרים בשכונה הסולארית במדרשה, השכונה הראשונה, נווה צין, נבנו בה 30 בתים ניסיוניים לפני 25, 30 שנה, עשרה מהם בתכנון שלי. התוצאות היו מאוד, מאוד טובות. במקרים שבחוץ היה 5 מעלות בחורף, הבאתי סטודנטים לראות ולהרגיש את הבית, בפנים היה 18 מעלות בלי תנור. כולם חיפשו איפה התנור ואל היו תנורים. רק מהקרינה שחדרה דרך החלונות השקופים לכיוון הדרום. מאז אני בודק את הדברים האלו. 

אם כולם רוכשים את העקרונות הבסיסיים האלה, הכל עובד יפה מאוד וחוסכים המון כסף. יש מקרים נגיד, קיצוניים כמו חמסינים למשל, שאין ברירה כי גם בלילה חם. אין ברירה וצריך לקרר על ידי מזגנים שהם בשנים האחרונות יותר יעילים ולא צורכים הרבה מאוד אנרגיה. אבל עוד פחות יש שימוש באנרגיה מאחר והבניין מבודד מבחוץ, כך שכעבור כמה שעות עם קירור, אפשר לסגור את הבית לכל הלילה ולא צריך עוד הפעלה של המזגן. גם יישמתי בקיבוץ יטבתה, הזמינו אותי לתכנן שדרוג של שכונות שסבלו מאוד מבחינה אקלימית. כל הבתים בישובים בערבה נבנו מסיבות ביטחוניות על ידי קוביות בטון. בקיץ היה סבל נוראי לאנשים כי החום הצטבר ועבר דרך קירות הבטון. בעצם בטון הוא חומר מסיבי שסופג את החום או את הקור, תלוי בעונה. החום הזה נפלט גם פנימה בלילה וזה היה בלתי נסבל להתקיים.

כשהגעתי לשם ראיתי שלכל חדר יש מזגן קירי כי זה מה שהיה לפני 25 שנה ולא היו אז מזגנים מפוצלים. המזגנים עבדו 24 שעות בקיץ. זה היה ממש בלתי נסבל. במיוחד התלוננו האנשים שגרו בבתים האלו, שהרעש יותר חמור מההתחממות של הבתים. כל המזגנים ופלטו רעש. אחרי שעשינו את השדרוג, עוד פעם חזרתי ושאלתי איך זה הולך, אז הם אמרו לי שמפעילים מזגנים רק שעתיים שלוש אחרי שחוזרים מהעבודה, וזה כבר מקרר את הבתים. מה שעשינו זה בדיוק ככה, הוספנו בידוד מבחוץ, כל הקירות היו מסיביים מראש בגלל הבניה בבטון. 

בנוסף לזה, הוספנו גם על הגג חומר בידוד, בנוסף לזה גם גגות רעפים בצבע לבן שמרחפים מעל הבניין. לא כדי שיהיה בפנים חלל שימושי, למרות שהיו כמה חבר’ה שניצלו את החלל הזה. הכוונה הייתה שהרוח תעבור דרך החלל של גג הרעפים, וכך הבניין נמצא בצל כל היום. בצל מאוורר ולא חם. היו הפרשי טמפרטורות של כמעט 10 מעלות בחלל הגג, לעומת גג אטום למשל, כמו שבדרך כלל בנויים בצבע אדום. זו הייתה גם כן תרומה של הצבע הלבן של הרעפים שפולט את החום בחזרה אל השמיים, ולא סופג כמו הצבע הכהה, כמו אדום או חום שאנשים אוהבים לשים על הגגות. היה צריך לשכנע את החברים בקיבוץ, כל הזמן היינו צריכים לתת הצעות והסברים לכל החברים שם שאחראים על הבינוי, אבל אני גאה בזה, אני אוהב לחזור ולראות את החיוך של האנשים שגרים שם. זה התגמול הכי גדול בשבילי, ואני חושב שגם של כל אדריכל שמתכנן בניין. עד עכשיו, ברוך השם, עדיין אני חוזר ושותה קפה או שמזמינים אותי לארוחות בבתים שאני תכננתי.

עוד פרויקט גדול שיישמתי בו עם העקרונות האלו, זה בית הספר והמכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בבאר שבע בכניסב המערבית, הטכני מה שנקרא. זה פרויקט גדול מאוד שכולל 36 כיתות, ספרייה, אולם סדנאות, חדר אוכל, אולם ספורט ושדה ספורט חיצוני. פה עשינו בדיוק את כל העקרונות האלו. יש בידוד מבחוץ, קירות מסיביים מבטון, גמר אבן או טיח וגגות או מתחת, או בטון. 

בחצרות של בנייני הכיתות יש קירוי מחומר חדשני מ-2004 שעשינו. היו שני פרויקטים בעולם שפורסמו בעניין הזה, אני הייתי מאוד גאה במשחקים האולימפיים של אתונה ביוון. אני מיוון ולמדתי שם אדריכלות. ב-2004 באצטדיון האולימפי של אתונה, השתמשו בחומר ישראלי שנקרא פוליקרבונט סולר קונטרול. זה מעניין כי זה מה שגם אנחנו השתמשנו בו קודם לקירוי של החצרות בבית הספר הטכני של חיל האוויר. היתרון של החומר הזה הוא שהוא לא נשבר כי הוא לא זכוכית ובנוסף יש לו ציפוי כסיף מלמעלה שמקרין את הקרינה המיותרת של השמש, ומאפשר רק חדירה של קרינת אור. 

בחורף סוגרים את הפתחים לכיוון מזרח ומערב, שבקיץ פתוחים כדי לאוורר, ואז כל החלל הזה הופך למין חממה, ואז הסטודנטים יכולים לצאת באמצע החורף ולא להיות בסביבה קרה.

רותי: הזכרת שאתה מיוון. רציתי לשאול אם יש קשר בין הבנייה ליד הים, ובנייה מדברית. האם החשיבות של כל הדברים המעניינים שאמרת, עובדת גם בחוף הים. האם זה קשור? שאלה שניה שהייתה שמחה אם תרחיב עליה. הייתי שמחה לשמוע לגבי בנייה מדברית של אזור שלם, של עיר מדברית. מה שם הקריטריונים?

מתי: אוקיי, זה אפשר לגבש עוד כמה שעות ולעשות הרצאה שלמה על העניין הזה. החלום שלי זה שתהיה פה עיר חדשה בערבה העליונה. יש לנו את הערבה למטה, שזה טיפשי להקים ישובים שם, כי האקלים מתאים לצמחים, לחממות, למה שהם עושים שם, אבל זה לא אקלים טוב לגור בו. עם כל האמצעים, זה פשוט לא מספיק. קשה מאוד לחיות שם בלי לקבל תמיכה אנרגטית באמצעים מלאכותיים. לעומת זאת, אם עולים למעלה בערבה, מעלה שחרות ונאות סמדר, ואני גאה שזה הישוב הראשון שהוקם למעלה בערבה העליונה. זה מקום שהאקלים בו הרבה יותר טוב ממה שלמטה. זה אקלים באמת נפלא. עובדה שמצליחים מאוד שם. 

לצערי רובם רוצים לגור בתל אביב ולא בנגב, ולכן החלום שלי, אחרי שהתגשם עד לבאר שבע ועד דימונה, זה שקו הרכבת יגיע עד לאילת ויספק תחבורה מהירה. לא רכבת רגילה, אלא כמו שיש בסין שנוסעת 200 קילומטר לשעה או צרפת ב-250 קילומטר לשעה, ואז המרחקים נעשים קטנים ואפשר לפתח הרבה יותר טוב את הנגב ואת הגליל עם ישובים חדשים, עם כל הידע החדש של בנייה במדבר. לעורר את ההתיישבות, אולי אפילו לבנות עיר מדברית כמו שאמרת באיזשהו מקום שם באזור הזה.

רותי: אני לוקחת לדוגמה, בעקבות מה שאמרת את מצפה רמון. זו עיירה של 5,000 תושבים היום ורוצים להרחיב אותה. איך צריכה להראות שכונה חדשה שתבנה עכשיו במצפה רמון. האם זה צריך החיות כמו עומר, או מיתר או כל ישוב קהילתי אחר, אפילו בצפון, שנראים אותו דבר, אותו שטנץ?

מתי: ברגע שהמציאו את הפטנט של ״בנה ביתך״, מה שאומר שכל אחד מקבל את המגרש שלו ובונה את הבית שלו. צריך לעשות איזשהו תכנון מיוחד. חוץ מזה שבנה ביתך מבחינת בזבוז קרקע, זו שיטה לא הכי יעילה של אכלוס באזורים שונים. גם המצב הקיצוני השני למשל שעושים עכשיו עם תל אביב, של מגדלים, הם עתירי אנרגיה. כדי שהם יתפקדו עם המעליות וכל חלוקת המים והריכוז של הביוב וכו, זה דורש הרבה מאוד אנרגיה. זה מצב קיצוני אחד וזה מצב קיצוני שני. מפה רמון היה יכול להצליח יותר אם התחבורה הייתה יותר יעילה. למרכז, איפה שיש הרבה גורמי תרבות, תיאטראות וים וכל מה שאתם רוצים. זה היה מעולה, אבל לנסוע למרכז היום זה די מייאש. מבחינה אקלימית מצפה רמון היא אזור מעולה, הר הנגב. יכול להיות קריר בקיץ למרות החום שקיים באזורים אחרים.

בכל מקרה, העיקרון של בניה מדברית הוא קומפקטיות. לא להתפזר. מבחינת בנה ביתך, השכונה הסולארית שבנו במדרשה, נווה צין, לא החדשות, המקורית, היא חלוצה לשיטה של בנה ביתך בצורה קומפקטית וגם אנרגטית. השכונה מאפשרת זכויות שמש לכל בית. היום כמו שבונים, יכול להיות מישהו שבונה בית בצד הדרומי של בית אחר ומסתיר לו את כל החלונות הדרומיים עם בית דו קומתי. לפעמים הרווחים בין הבתים לא מאפשרים את חדירת השמש בחורף כי הם לא מדודים כמו שצריך. לצערי הרב לא לוקחים בחשבון את העקרונות האלו. גם בתל אביב, האדריכלות של אזור החוף, היא לא אותו דבר כמו אדריכלות של המדבר. דיברתי קודם על מסת הבניה. זה למשל עיקרון שרלוונטי לאזורים שיש בהם הפרשים גדולים של טמפרטורות בין יום ולילה. מקומות שאפשר לנצל את ההפרשים האלו לקירור או חימום.

לעומת זאת, ברצועת החוף תנודת הטמפרטורות היא קטנה, ולכן הגורם העיקרי הוא האוריינטציה והבידוד החיצוני כדי שמה שקורה בתוך המבנה יהיה בשליטת הדייר. זאת אומרת, מתי שרוצים אפשר לפתוח חלונות לאוורור אם נמצאים לא רחוק מהים. אם רוצים שמש, יש לנו חלונות דרומיים והם מחממים את הבית. ביוון, אגב ששאלת, יוון היא כל כך מגוונת מבחינת האקלים. יש לך שם אזורים שבחורף הם בשלג, כמו בערי המרכז והצפון, ויש אזורים אחרים ליד חוף הים או באיים, שהאקלים מתון יותר בגלל הים שממתן את הקור ואת החום. כל מקום צריך את האדריכלות שלו. מבחינת בינוי הערים, למשל אם נמצאים ליד החוף, צריכים לאפשר נשימה. אם זו עיר באמת או ישוב, זה אומרת שצריכים להיות דברים קרי כבישי שמגיעים מהים פנימה אל העיר, ואז אנחנו מביאים אל היישוב אוויר צח.

החבר’ה שתכננו, הראשונים שתכננו את תל אביב, לקחו את זה בחשבון ובנו את כל הבתים על עמודים. למה הייתה שיטה כזו? כדי שיהיה אוורור וכדי שהרוח הימית תגיע כמה שיותר פנימה אל תוך העיר. מה שקרה בשנים האחרונות בגלל התקנות של 68 לרעידות אדמה, נדרשו לסגור את קומות העמודים כדי לתת לקבלנים תמריץ לבנות ביחד עם עוד קומה או שתיים על הגג, כדי לעשות חיזוק לבניין ולהוסיף מעליות וממ״דים. זה קלקל לגמרי את התפקוד האקלימי של העיר. עד כדי כך שנעשתה עכשיו בדיקה באזור מרכז תל אביב ונמצא שהטמפרטורות עולות שם בין 4 ל-10 מעלות יותר ממה שנקבע באזור תל אביב. אם אומרים שיש שם טמפרטורה של כ-30 מעלות, זה תיאורטי כי במציאות באזורים כאלה שלא מאווררים בגלל הסגירה של כל מעברי האוויר, מגיעים גם ל-40 מעלות. זה אומר יותר שימוש במיזוג אוויר ויותר צריכה של אנרגיה וחשמל כדי לקרר את הבתים.

רותי: אני כן רוצה לסיים בשאלה תכנונית, זו תהיה השאלה האחרונה כי לצערי אנחנו צריכים כבר לסיים את השיחה המעניינת. השאלה שלי היא האם יש דוגמה בעולם לעיר שנבנתה במדבר, שהיית אומר, זו הדוגמה, כזה ראה וקדש, זו העיר העתידית שלנו לעיר מדברית, אם זה בצפון הערבה או כל מקום אחר. 

מתי: אוקיי תראי. יש עיר אחד שתוכננה בנסיכויות שנקראת מסדר. שם יש לנו טמפרטורות של 40 עד 50 מעלות. זה לא אותו דבר, זה תגבור של הערבה בתוך הערבה לתכנון עיר. הכללים הם שונים. שם הדגש הוא צל ולא קליטת שמש בחורף כמו במצפה רמון שקר מאוד בלילה. בערבה הדגש הוא יותר להצללה ממה שאנחנו עושים. בהר הנגב, זה יותר לקלוט שמש ביום בחורף ולמנוע חדירה של השמש בקיץ. לשמור על הבידוד. מסדר זו הדוגמה הידועה לכולם בתור עיר מדברית. אבל אם היינו בונים עיר מדברית פה, אני תכננתי במסגרת הלימודים בטכניון עיר מדברית לערבה, עיר מקורה. אז אמרו שזה חזון אחרית הימים כי הכנסתי קירוי של קולטי שמש שהיו אז פי כמה יותר יקרים ממה שהם היום. היום זה מאוד זול. 

תכננתי את זה כך שכל העיר מוצלת וזה מאפשר תנועה בלי להישרף בשמש בקיץ בעיקר. 

מה שרציתי להגיד בסופו של דבר זה אדריכלות מדברית זה לא, תלוי איך מסבירים מדבר כי יש מדבריות מכל הסוגים. זה לא אותו דבר לבנות בסהרה ולא אותו דבר לבנות ברמת הנגב, או לבנות באזור חופי כמו שבנו בחוף שיני שהוא אזור מתון הרבה יותר, אבל עדיין מדברי. בגלל ההשפעה של הים הוא יותר יבש מתל אביב ויותר קריר. זה היה מקום נפלא לגור בו, אבל הרסו את העיר. חשוב מאוד לבדוק לפני שהולכים לתכנן משהו, את המיקרו אקלים כדי שנוכל לתכנן משהו שמתאים. אין הכללה של הכללים האלו בכל מקום. 

זה מאוד חבל כי ראיתי אדריכלים במרכז וצפונה משם, חושבים שכל מה שמתרחש דרומה, זה לתכנן עבור סהרה. ככה תוכנן גם בית הספר לקצינים בדרום. כולו חלונות קטנים והוא בנוי מבטון בגלל שזו הבניה המודרניסטית, בלי בידוד חיצוני. זה בלתי נסבל בחורף מהקור כי לא נכנסת מספיק שמש, ובקיץ הבטון מתחמם. יש עוד כמה בניינים כאלה שפשוט בנו בלי לדעת מה הצרכים של המקום. מה שאני ממליץ, זה שאנשים לפני שהם רוצים לתכנן משהו, שיבדקו ביסודיות את האקלים ואם לא, אז הם יכולים להתייעץ. יש מספיק מומחים לעניינים האלה. כל הצוות של המכון לחקר המדבר בשדה בוקר, אדריכלים שעדיין נמצאים בסביבה שם יכולים לעזור, אני יכול לעזור. 

הייתי פעם מרצה אורח בפיטסבורג בארצות הברית ולקחו אותי לראיון בטלוויזיה המקומית שם. שאלו אותי מה איש מדבר כמוני, יכול לתרום לאדריכלות של פיטסבורג שהיא באקלים לגמרי אחר. אני הסברתי שהעניין הוא תכנון אקלימי, תכנון מותאם אקלים. זה לא משנה אם זה במדבר או באזור צפוני קר ולח ומה שאתם רוצים. אם יודעים איך לזהות את התכונות המקומיות, יודעים לתכנן יופי של בניינים שיהיו נוחים לאנשים וגם יהיו יפים ארכיטקטונית. זה המסר שאני רוצה להעביר לכולם. לתכנן ולבנות יותר ברצינות. תודה רבה על ההזדמנות שנתתם לי להגיד מה שרציתי.

דודו: תודה רבה לך.

מתי: מקווה שעוד נפגש.

רותי: תודה רבה על השיחה המעניינת, ותודה לדודו. להתראות.

דודו: להסכיר לכם, הפודקאסטים שלנו נמצאים גם באתר midbar.org, גם ב-spotify וגם ב-itunes. תודה רבה מתי, היה לנו מאוד מעניין. 

מתי: תודה רבה ולהתראות בשמחות, בלי קורונה.