רותי: דעת מדבר, אנחנו נפגשים היום עם דר׳ חנן גינת, ראש מועצת חבל אילות. שלום דודו.

דודו: אהלן רותי.

רותי: שלום חנן.

חנן: בוקר טוב.

רותי: תודה שקיבלת אותנו ביום שישי בבוקר במועצה.

חנן: בשמחה.

רותי: נשמח שתספר על עצמך ואיך הגעת להיות ראש מועצה.

חנן: חנן גינת, נולדתי בירושלים, גדלתי בירושלים. בגיל 18 החלטי ללכת לגרעין נחל כדי להקים קיבוץ חדש בערבה, קיבוץ סמר. אני בן 63 עוד מעט. ובקורות החיים שלי זכיתי להיות כמה שנים בחקלאות. חקלאות תואמת מדבר, תמרים כמובן. אבל גם פרחים שאפשר לגדל פה, וגם מנגו שגידלנו פה. סביב זה, כל מיני סוגיות של קרקע ומים. הרבה שנים זכיתי, ואני במפורש אומר זכיתי, להיות מורה. להיות מדריך, להדריך טיולים לא מעט, אבל בעיקר ללמד. רוב הפעילות הזו במגמה למדעי כדור הארץ והסביבה. יש לי גם כובע מדעי של תואר ראשון, שני ושלישי בגיאולוגיה וגיאוגרפיה פיזית, עם התמחות במרחב פה, התפתחות הנוף של המרחב. מה שנקרא בעגה המקצועית גיאומורפולוגיה. עיצוב הנוף. סביב זה, גם פעילות מדעית שפעלתי פה מ-2005 ועד 2016, הקמנו את מרכז מדע ים המלח והערבה. מה שנקרא עכשיו מופ מדבר וים המלח, לטובת פעילות שהמטרה שלה היא לקדם פעילות של אנשים מהמרחב המדברי של חבל אילות, ערבה תיכונה, ים המלח ומצפה רמון, יעסקו במחקר, אבל גם ברמה של חינוך והנגשה כדי לאפשר ולחזק את הגישה המקומית. ב-2016 ראש המועצה שהיה לפני, אודי גת, החליט שהוא מסיים את תפקידו אחרי שלוש וחצי קדנציות. קיבלתי ירושה מצוינת.

התלבטתי אם לבוא ולהתנסות כראש מועצה. התייעצתי עם עצמי, עם אשתי, עם חברים. הטלפון האחרון היה לאלון שוסטר, היום הוא שר החקלאות אז הוא מוכר לכולם. אנחנו חברים מהצבע עוד. אמרתי ׳טוב, אני בא לשנתיים׳ זו הייתה אמצע קדנציה. ׳נראה אם אוכל לעשות משהו, נראה מה זה עושה לי׳. ראיתי שאני מרוצה, שטוב לי עם זה וראיתי שאפשר לעשות דברים, אז החלטתי להציג את מועמדותי ונבחרתי שוב. הגעתי למרחב חבל אילות, למרחב חבל אילות אני ראש המועצה. יש פה 5,200 תושבים במרחב. האזור הזה מורכב מ-10 קיבוצים חצי שיתופיים כמו פעם, וחצי קיבוצים מתחדשים. הקטנים יותר מתחדשים. שני ישובים קהילתיים. יש פה ישוב שגדל בקצב מאוד מהיר באורה, וישוב קטן יותר, שחרות.

האתגר הגדול ביותר בחבל הוא צמיחה דמוגרפית. להביא לפה אוכלוסיה, אוכלוסיה צעירה, טובה. גם בנים ובנות שלנו, אבל בהחלט עוד אנשים שיבואו למרחב פה של חבל אילות. יש לנו מה להציע, יש לנו מה לתת. המקום הקסום הזה, חשוב מאוד להמשיך לפתח אותו וגם לדלות לפה אנשים טובים.

רותי: מה מיוחד במקום שבחרת להיות בו? המקום הצחיח והחם הזה?

חנן: בואו נתחיל בהיבט הפיזי ונחלק אותו. במדבר הצחיח קיצון, שתכף אגיד עליו כמה מילים, אחד היתרונות הגדולים הוא שרואים הכל. אין עצים, אלא בנחלים. האזור לא מכוסה. כגיאולוג אנחנו נחשפים פה לכל יחידות הנוף. לנוף סלע, שיש בכל המזרח התיכון ובטח בדרום ישראל, סיני, ובטח שבמרחב הזה. סביב ההבנה של מה שיש פה וההכרה, אנחנו מבינים שעברנו פה שלבים שהיה פה מגמה, אותו נוזל חם שהתגבש והיום חשופים בתמנע בגרניטים של הרי אדום. אנחנו מכירים את אבני החול ששקעו בנחלים. גם זה חשוף בעיקר בבקעת תמנע. אבני חול אדומות, לבנות, יש להן את הסיפור שלהן. ים טתיס, שהוא הים התיכון היום, כיסה פה לפני 100 מיליון ועד לפני 60 מיליון את המרחב, והנה התפתח פה בקע ים המלח. מה שאנשים מכירים כשבר הסורי אפריקאי. זה מה שיצר פה את תבנית הנוף המדברי שהיא מיוחדת, מגוונת ומבחינתנו, בכלל נהדרת. מבחינתי האישית, בטח ובטח שהיא נפלאה כמי שמתעסק לאורך אנשים במחקרים כאן. 

זה ההיבט הראשון. ההיבט השני הוא ההיבט האקלימי. המדבר פה הוא מדבר צחיח קיצון. כמות המשקעים הממוצעת פה היא 25 מילימטר בשנה. זה הממוצע. יש שנים שאין גשם בכלל, ויש שנים כמו השנה שהיינו בכמות של פי שלוש מהממוצע בזכות אירועי שטפונות. יש פה שאלה גדולה על הטמפרטורה, האם באמת יותר חם פה. המדידות שאני מכיר הן לא מעשר השנים האחרונות, אבל לפי הן, בחורף דווקא יותר קריר פה ובקיץ קצת יותר חם. השנה, התמרים יצאו קצת יותר מאוחר כי היו פה חודשים באביב שהיו קרירים, ויחד עם זאת הגשם. זה רכיב אחד. הרכיב השני, הוא שמתוך הגשמים נולדים השטפונות. אני לא מעט שנים בעסקי מחקר שטפונות, גם הייתי צייד שטפונות, אבל גם התעסקתי הרבה במחקר. זו סוגיה מעניינת וסוגיה חשובה ביותר, כי מי השטפונות, ברובם הגדול, מעל 90% נשארים במדבר בתוך האדמה. כשאני מדריך קבוצות אני אומר לאנשים ׳חברים יש פה מים, הם רק בתוך האדמה׳. צריך להגיע אליהם. צריך להגיע אליהם בעזרת קידוחים.

אתמול הייתה פה משלחת שלמה מרשות המים, ממקורות, וזה הנושא בין השאר, שמוביל אותנו לאפשרות להתיישבות פה. גם הנושא האקלימי, המים הוא נושא קריטי פה וחשוב. כן, אנחנו במדבר הצחיח קיצון, אבל במדבר הזה צריך מים כי אחרת אין פה התיישבות. עכשיו אני עובר להתיישבות. יש פה פעילות אנושית, לפי הדוקטורט שלי כבר מלפני 1.6 מיליון שנה. באגמי מים מתוקים שהיו פה בחבל אילת. אז עוד לא שילמו ארנונה, עוד לא ידעו על המועצה. הביטוי לזה זה אבני עד, הנה אחת מהם מונחת על השולחן. זה לא מלפני מיליון וחצי שנים, זה הרבה פחות, אבל גם זה חלק מהעניין. הפעילות האנושית נמשכת ברמה של חקלאות שהייתה פה בימי קדם, ואחר כך פעילות של תעשייה, בין אם זה בנחושת. המקום הראשון כנראה, שבו האדם חפר מכרות. היום אנחנו יודעים ששיא הפעילות היה דווקא, כנראה, בתקופת דוד ושלמה, אחרי המצרים. המצרים גם היו פה ויש היסטוריה מאוד מעניינת של אנשים שהיו פה, של אנשים שעברו פה.

ההתיישבות הישראלית החדשה מתחילה בפועל ב-1957, דוד בן גוריון שחתום על הנגב ועל ההתיישבות בערבה, עלה על הבמה ואמר ׳תעזו, תתמידו, תצליחו׳. אנחנו לגמרי עם זה. חברים ששמעו אותו, הם בני 82 היום, מרביתם עוד בחיים. יש כאן מעל 20 איש בקיבוץ יטבתה. זה הגרעין שהקים את קיבוץ יטבתה. הם באו ובאמת היה פה צחיח במובן שלא היה פה עוד הרבה פעילות. נכון, יש פה את עין רדיאן עם מים ועוד דברים אחרים. הם התחילו במה שנראה כבלתי אפשרי. הפרות הראשונות לרפת ביטבתה, שזה ענף התעשייה המרכזי פה, של מחלבת יטבתה, קיים רק מ-1963. לפני כן היו פה פרות לבקר, לבשר, במשך 12 שנה. מתוך הקמת יטבתה, נולדה התיישבות בעשרה קיבוצים בחבל אילות שהוקמו במשך 25 שנה. הקיבוצים הגדולים יטבתה, קטורה, סמר, נאות סמדר ואילות, הם קיבוצים עם מעל 100 חברים, והם קיבוצים שיתופיים. רוב פרנסתם היא חקלאות, תמרים, מדג׳הול, מלבד קיבוץ יטבתה שיש בו את המחלבה.

הקיבוצים המתחדשים, הם חמישה קיבוצים. כולם פחות מ-100 חברים, קיבוצים יותר קטנים. מתחדשים זה אומר מופרטים. נווה חריף, יהל, לוטן, אליפז וגרופית. גם הקיבוצים האלה, פרנסתם היא בעיקר מתמרים, אבל לא רק. אחד האתגרים הגדולים מבחינתי כראש מועצה וכמי שמוביל פה את החברה הכלכלית, זה לקדם פה את התיירות. יש פה פוטנציאל אדיר לתיירות. יש פה את בקעת תמנע שנכון לשנה שעברה, היו בה 160,000 מבקרים. נעבור את תקופת הקורונה ונחזור לזה. תוך 3 שנים נגיע בטח לרבע מיליון מבקרים בשנה. יש פוטנציאל אדיר לדבר הזה כמקור פרנסה ליישובים. יש פה 5,200 איש בחבל אילות, מתוכם 20% בשני ישובים קהילתיים. הישוב הגדול, באר אורה, ליד שדה התעופה רמון, וישוב קטן הרבה יותר, שחרות.

כששואלים אותי למה הלכתי להיות ראש מועצה, ׳מה משעמם לך? לימדתי בבית ספר, התעסקת במחקר ומאמרים?׳ אני אומר להם, ׳אני מצוין במרכז מדע, ובכל זאת אמרתי יאללה, נלך ונראה.׳ נלך ונראה כי אחד, אני לא מתבייש להגיד, זה ציונות, לדעתי זה חשוב. ככה גם באתי לשבת בערבה, מתוך ראיה שזה חשוב. מי שיכול שינסה ויתן. דבר שני, זה נשמע קצת פרפרזה, אבל חבל אילות זו משפחה גדולה. יש כאן המון אנשים מצוינים. אני לא מכיר את כולם, אבל הרבה מאוד אני מכיר. למה לא? זו עבודה שהיא מאוד מהנה ומאוד טובה עם אנשים טובים שיש פה, ועם האתגרים שלנו בחבל אילות.

דודו: דיברת הרבה על קיבוצים שיתופיים. אם מסתכלים באחוזים, רמת השיתופיות פה היא יותר גדולה. האם זה אומר משהו על המדבר? על החברה האנושית שחיה במדבר?

חנן: האתגר הראשון שיש לנו, זה המרחק. זה בא לידי ביטוי בכמה צורות. אנחנו הפריפריה הכי פריפריה של מדינת ישראל. המרחקים פה, אני כשניהלתי בית ספר, עליתי על אוטובוס מועצה שמביא את התלמידים, ועד שמונה בבוקר, נסענו 200 קילומטר, שנבין את המרחקים האדירים. המרחקים פה גדולים ואנחנו רק בצד המזרחי של חבל אילות ובכלל לא הולכים לאזור של הר כרכום ולנחלים הגדולים. זה הדבר השני. האתגר השלישי שקשור, הוא המדבר. אנחנו במדבר צחיח קיצון, לכן, התייחסתי גם קודם להיבט המים והחשיבות הגדולה שלו. איך אתה בונה התיישבות, איך אתה בונה פעילות כלכלית וחקלאית, שתחזיק את עצמה ותרוויח, במדבר הצחיח קיצון? פה צריך להגיד הרבה מילים טובות להרבה אנשים טובים שהתחילו פה, כמו שאמרתי ואני מדבר על התקופה הישראלית החדשה. לפני 62 שנה. 

אתגר המדבר הוא אתגר גדול מאוד. הוא בא לידי ביטוי בשני רכיבים. אחד זה הרכיב של הכלכלה. כל דבר פה הוא יותר יקר. לכן זה אתגר ראשון. האתגר השני הוא האתגר של הנוחות. נכון, חם פה. שבוע הבא יהיו 46-48 מעלות ואני לא מוטרד. לא נעים לי להגיד. אני גם לא סובל מהחום, אבל אנחנו גם יודעים לחיות במדבר. הגוף מסתגל לחיים במדבר. אין פה לחות, ולכן עומס החום שלנו הוא יותר קטן. נכון, חם. לא הולכים לבריכה פה ב-14:00 כי חם מידי, הולכים לבריכה ב-18:00 עם הילדים. יש פה בריכות בכל הישובים, חוץ מבשחרות. זה בהחלט חלק מהעניין של החיים פה במדבר שלנו. המדבר שלנו הוא אותו מדבר שהוא חם, שהוא צחיח קיצון. שמונה חודשים בשנה הוא חם, אבל יש פה ייחוד ויופי משלו. כשאני מסתכל ברמה הלאומית, הזכרתי קודם את בן גוריון. אנחנו נמצאים בהכי מדבר בישראל. בהרבה מובנים יותר מדבר מאילת. אילת זו עיר, אבל היא יושבת על המפרץ ועל החוף. אנחנו לא. אנחנו בלב המדבר. זה חלק מהאתגר. לכן, ברמה הלאומית, זו ההתייחסות. מופ מדבר וים המלח, זה באמת המדבר שלנו. 

המדבר הוא לפחות 40% משטח מדינת ישראל. כל המועצה פה, ואני רגע אדבר כראש מועצה על המדבר. אחד הדברים שהתעסקתי בהם במחקר, זה הנושא של השינוי האקלימי. מדברים בעולם על התממות כדור הארץ, על השינוי האקלימי, ואף אחד כמעט לא התעסק בשינוי האקלימי במדבר הצחיח קיצון. לכאורה זה לא מעניין. אנחנו רחוקים ומי ששם מסתדר. הייתה תקופה שחקרתי את זה. תקופה די ארוכה. קודם כל אספר סיפור. מ-1997 ועד 2010, לא היו פה שטפונות. 14 שנה לא היו שטפונות. זה מה שהניע אותי למחקר. שליש מעצי השיטים פה מתו. בני שלמון אמר לי שהם מתים מזקנה. אמרתי לו ׳לא בני, הם מתים כי אין פה מספיק מים.׳ בדצמבר בני ואני נתנו הרצאות בכנס של רת״ג על ההתייבשות, ואחר כך ניסו אפילו להשקות בנחלים. ב-17 בינואר 2010 היה השיטפון הגדול האחרון, ומאז היו פה 35 שטפונות. אז אני אומר שבזכות זה שכתבתי מאמר על השינוי האקלימי שיש פה, מישהו קרא למעלה ואמר ׳זה לא רציני, בואו נהפוך את התמונה׳. זה מדהים מה שקורה. נכון, 2011 הייתה שנה עם מעט גשמים, אבל יש פה, כולל השנה שהיא שנת שיא בחלק הצפוני של חבל אילות, 110 מילימטר גשם השנה. זה פי שלוש ממוצע הגשמים הרב שנתי. זה אחד.

את הטמפרטורות הזכרתי קודם. לא בהכרח יותר חם פה במרחב הזה. עכשיו אני גם חוקר צונאמי, ואני משתדל לא לפרסם מאמר על כך שלא היה פה צונאמי הרבה שנים, למרות שאין פה צונאמי אבל בכל זאת היה בעבר הרחוק, כדי שלא תהייה מכת צונאמי. זו לא המטרה. ברמה הגלובלית, אני חושב שכל הסוגיה של השינויים בכדור הארץ, צריך לקחת אותה במשנה זהירות. המודעות שלנו, רמת המדידות ורמת הנתונים, היא אחרת לגמרי ממה שהיא הייתה לפני 50 שנה. לצערי המדענים, חלק מהדברים שאני קורא, לא כולם נותנים לזה תשומת לב. אם אתה משווה למה שהיה פה ב-1960 והיום 2020, אז 60 שנה, צריך לזכור שעד הסתכלו אחרת. מדדו אחרת. לכן זה כל כך חשוב. הבן שלי עשה עבודת גמר בבית הספר על נסיגה והתקדמות של קרחונים בכדור הארץ יש 5% של קרחונים בכדור הארץ שגדלים. אף אחד לא מדבר על זה. זה קשור בשינוי של רצועות אקלימיות וכל מיני דברים כאלה. פה אין קרחונים וכנראה שלא היו גם בתקופות הקדומות, אבל אגמים היו פה. היו פה אגמים של מים מתוקים. האקלים פה משתנה והוא השתנה עוד הרבה לפני שהמין האנושי השפיע. כל הנושא הזה הוא סופר מעניין, וכפי שאתם שומעים בצליל קולי, הוא גם מאוד חשוב בעיני.

רותי: אם אנחנו מדברים על שינויים ועל התחדשויות, מה באמת מחדש פה המקום? אנחנו יודעים שאפילו אנחנו בצפון שמענו על התחדשות של אנרגיה סולארית, וכל מיני דברים שמתעסקים איתם הרבה פה. ספר לנו.

חנן: אז ככה, אני חושב שהדבר שאני צריך להגיד זה חקלאות. בעיתונות האזורית, העיתון של ספטמבר יהיה עיתון של חקלאות. חקלאות היא פרנסה, לצערי הרב היא לא תעסוקה. אפרופו קיבוצים וקיבוצים שיתופיים, רק בשלושה קיבוצים ואחד מהם הוא הקיבוץ שלי, החקלאות היא גם התעסוקה של המקומיים. בחבל אילות יש 200 עובדים זרים ובערבה תיכונה יש 3,300 כי זה בנוי אחרת בתפיסה. כל מה שקשור בגידול של התמרים, כשלעצמו, וביכולת הכלכלית של גידול התמרים, הוא ללא ספק משמעותי וחידוש משמעותי. הדבר השני זה הרפת והחלב. 13% מהחלב של מדינת ישראל ומוצרי החלב, מיוצר פה. 7 רפתות שלנו ויש עוד רפתות כולל לידכם שם, רפת טנא שהוא חבר טוב שלי מהצבא, ואני חושב שגם רביבים, למרות אני לא בטוח שהם מביאים לפה. מחלבת יטבתה, זו הצלחה גדולה. מי היה מאמין? לעשות פה, במדבר הצחיח קיצון הרחוק הזה, מחלבה. 

הדבר השלישי ואולי החשוב ביותר, זה אנרגיה סולארית. זה התחיל להתגלגל פה לפני 20 שנה, מי שקידם את זה היה אודי גת שהיה ראש המועצה לפני, יחד עם דורית בנט. הקמנו פה בחבל אילות מנהלת אנרגיה. נכון לעוד חודשיים, 100% מאנרגיית היום של אילת וחבל אילות, 160 מגה, מיוצרת על ידי השמש בפאנלים סולאריים. הטכנולוגיה של המגדל, או של הארובה, ברמת הנגב היא כבר די פאסה, אבל היא קמה ומייצרת. אגב, גם בסמר היה מגדל שמש יותר קטן. מה שמנצח זה הפאנלים הסולאריים. אנחנו האזור המוביל בארץ. זה אבסורד, אני פה בישיבות, ויש פה עכשיו פקק, הולכת החשמל. הולכת החשמל היא פקק גדול. פה הכל מלא, ובאילת לא מאשרים אפילו על גג אחד לעשות פאנלים סולאריים. למרות שהגדירו אותנו כאזור חלוץ ואזור מדגים, לצערי אנחנו מנסים להתקדם עם זה ונחסמים. נכון, הקו הזה שבאתם עליו, על כביש 40, בטח ראיתם איך חופרים, למורת רוחי הרבה ביותר, 23 קילומטר. אלו ויכוחים עם רת״ג. אני חושב שאם היו שמים כמה עמודים, לא היה צריך לחפור. בסך הכל, אני מאוד מקווה שתהיה פריצה. אגב, הפריצה תהיה סביב מאגרים. ברגע שנדע לאגור אנרגיה, ויש כבר היום עשייה בנושא הזה בקיבוץ יעל לדוגמה. אני מדבר על אגירה של מגה, של עשרה מגה, זה יפרוץ פה. זה יקח עוד כמה שנים, אבל אנחנו חזק מאוד בעניין הזה. 

יש גם רצון לפתח ולנצל את השמש. אני חייב להגיד, אני ממש לא איש סביבה. אני גיאולוג, אני ראש מועצה, ואני חושב שאני הראשון שכתב עבודה לפני בערך 8 שנים על ההיבטים הסביבתיים של אנרגיה מתחדשת. עכשיו כל פעם שאני ליד הארובה עם מישהו, אני שואל אותו אם זה מזיק או לא מזיק לסביבה. בואו נדבר על חבל אילות. פאנלים סולאריים זה על הכיפאק, אבל פאנלים סולאריים זה מתכות וזה גדרות  וזה הכשרת השטח וכו׳ וכו׳. יש פה שאלה מעניינת. כשאתה מדבר על אנרגיה מתחדשת, יש את ההתייחסות להיבט המקומי. כן היום, בכל הקיבוצים של חבל אילות, זה ענף פרנסה. נכון שלרוב זה עם יזמים גדולים, אבל בכל המקומות של חבל אילות, זה ענף פרנסה גדול ומשמעותי. יש קיבוצים שיותר, יש קיבוצים שפחות, אבל בסך הכל, ופה מקימים עוד שדות סולאריים כדי לשחרר את הפקק הזה. ברמה העולמית, רוצים לדבר על התחממות כדור הארץ. חלק גדול מהעניין זה שמירה, או ירידה, אבל לפחות שמירה על ה-co2. פה אין שום ויכוח על כך שכמות ה-co2 באטמוספרה גדלה. יש דברים אחרים הקשורים בעלייה של מפלס הים, קרחונים, כל מיני דברים כאלה. זה ברור. 

השאלה היא, אם פאנלים סולאריים שזה ניצול של משאבי טבע, שטח ושמש, פוגעת. בכל אופן האנרגיה הסולארית היא משמעותית מאוד פה בניצול, ואני חושב שזו החכמה, שאנחנו יכולים לנצל את משאבי הטבע שיש לנו. יש פה שמש, יש פה שטח. אמנם לא גדול מאחר ויש את שמורות הטבע, וחלק גדול מהשטח הוא שטח אש, אבל כן, זה חלק מהעניין. החכמה אני חושב, של מי שהתחיל פה את ההתיישבות, זה לדעת לנצל את משאבי הטבע קרי אנרגיה סולארית, קרי חקלאות תואמת מדבר צחיח קיצון. ניסו פה עשרות גדולים. תמרים מנצחים, זה ברור, אבל גם לא לעולם חוסן. חלילה שיקרה עכשיו מה שקרה לתיירות עם הקורונה, שיקרה פה לתמרים. כל האזור יתמוטט. זה יכול להיות. בין אם אקלים, בין אם אירועי קיצון. לכן אנחנו מנסים להגדיל פה את הגיוון הכלכלי ואת אמצעי הייצור וההכנסה. פתחנו קרן לקידום עסקים. 56 עסקים, נפגעי קורונה, שהמועצה תומכת אותם. זה חלק מהעניין. חלק גדול מהם מבאר אורה. הם עובדים באילת ויש להם עסקים באילת, הם עובדים בתיירות. 

בואו נחלק את העתיד לטווחי זמן. העתיד הקרוב מאוד, כנראה אנחנו נצטרך להמודד עם סוגיית הקורונה שפגעה בנו. אילת נפגעה חזק מאוד. יש דברים שקשורים, הזכרתי קודם את התיירות, אבל לא האנרגיה המתחדשת, ואולי בעקיפין קצת החקלאות. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עוברים את השנה הקרובה פה. יעד מספר אחד, וזה עתיד קרוב, זו צמיחה דמוגרפית. זה אומר שבקיבוצים שהגיל הממוצע שלהם הוא 55, קולטים משפחות צעירות. הצלחנו, יש מעל 100 בתים חדשים בקיבוצים השיתפויים והמתחדשים. זה פרויקט ענק שהמדינה, משרד השיכון, משרד האוצר תומך בו מאוד. יחד איתנו, החטיבה להתיישבות, יחד איתנו קרן קיימת, יחד איתנו הסוכנות. אנחנו בתוך זה, אבל זה פרויקט של 100 מיליון שקל. זה הפרויקט המוביל פה. יש בתים, היה פה פקק של בתים. עכשיו, צריך להביא אנשים. מסתבר שיש לא מעט אנשים שרוצים לבוא. האנשים האלה, כדי שהם יבואו, צריך בתים. דבר שני, צריך חינוך טוב. אני לא אובייקטיבי, אבל יש כאן חינוך מצוין בכל המסגרות. גם במסגרות הפורמאליות וגם החברתיות. אנשי החינוך פה הם אנשים יקרים שעושים עבודה מעולה.

גם המועצה משקיעה הרבה מאוד בחינוך. זה הדבר השני. הדבר השלישי הוא, שצריך תעסוקה. צריך לפתח מקורות תעסוקה וזה מורכב. התמרים, כמו שאמרתי קודם, זו פרנסה. זו לא ממש תעסוקה. זה יכול להיות, אבל זה לא ממש. האנרגיה המתחדשת זו האכזבה בהקשר הזה. קיווינו שיבואו עשרות משפחות של מהנדסים, אבל הם לא ממהרים לבוא הנה. התיירות היא כן תעסוקה וצריך לפתח את זה. החכמה היא לפתח תעסוקה, ואנחנו לגמרי על זה. זה רכיב שהמועצה מקדמת. יש פה הרבה פרויקטים בפיתוח. בית הספר הוא אחד, והמת״ש החדש שיש פה זה השני. פרויקטים של עשרות מיליוני שקלים. אנחנו בונים גם קונסרבטוריון, וכפר אמנים. יש פה תיאטרון וקמה פה קבוצה בקיבוץ אילות לפני חמש שנים. זה מותג מאוד מוכר כבר. אנחנו מקימים פה כפר אמנים, יש בו עשרה בתים. יש המון אמנים שרוצים לבוא, לעזוב את המרכז ולבוא אלינו לקיבוץ. מעניין לראות איך הם מנצלים את המדבר לטובת הקטע התיאטרלי. כמובן שגם מרכז מוזיקה בשביל העניין המוזיקלי בתוך המרחב התרבותי המדברי. יש לנו פה לא מעט פרויקטים. כולל, מהפרויקטים של הבניה, ועד הפרויקטים החברתיים. יש לנו לדוגמה את המקפצה. המקפצה זה מקום ליזמים בחבל אילות, לעשות פרויקטים. מתוך זה נולד פרויקט שיכול מאוד לעניין והתחלנו לגלגל אותו. הוא נקרא ׳נושמים מדבר׳. 

נושמים מדבר, הרעיון, זה חבר׳ה שהם בוגרי מנדל, עומר, יובל ואיה. יש פרויקט שהחברה הכלכלית לוקחת עליו אחריות. הרעיון הוא להביא אנשים למדבר ולספוג את המדבר. לא מיינדפולנס, אלא desert breath. במדבר יש כל כך הרבה דברים טובים שאתה מקבל. בין אם זה המרחב, ואולי לא הזכרתי אותו מספיק, אבל המרחב המדברי, השטח הגדול והסביבה המדברית עם כל האיכות שלה. מרמת האבן ועד הצמח ואיך הוא מסתדר, ובעל החיים ואיך הוא חי, ובן האדם ומה הוא עושה. זה הפרויקט של נושמים מדבר שאנחנו יוצאים איתו לדרך.

דודו: אתה מתאר שטח גדול פיזית, כמות גדולה של מרחבים. ואתה מתאר כמות קטנה של אנשים. יש לי שתי שאלות, איך תושב שחי פה, אדם שחי במדבר, מה החוויה שלו? אם הייתי מוכר את זה בתור שכונה בתל אביב, 5,000 תושבים זו שכונה שהקימו עכשיו בפינה של שני רחובות, הרימו 20 מגדלים לגובה ו-5,000 אנשים גרים שם. מה החוויה האנושית של לחיות במקום כזה? זו השאלה הראשונה שלי.

חנן: אני חושב שמי שחי פה הגיע, או שנולד פה ונשאר, מתוך ההבנה של האיכות של המקום. אני רגע אלך לחינוך. אני כשניהלתי את בית הספר, אני מדבר על 1995, ראיתי שאנשים לא… מה שהיה לי זה כוס גדולה. הסתובבתי איתה כדי להעריך את מה שיש ואת חצי הכוס המלאה. היה הרבה יותר מחצי כוס מלאה. אני חושב שצריך לייצר גאוות יחידה, בין אם זה בבית הספר ובין אם זה בישוב. אפילו בקבוצה הקטנה בישוב, ובין אם זה במרחב האזורי. יש פה את המרחב הנופי, את הייחוד המדברי ואת הקיבוצים שגם הם חלק מהעניין. אני חושב שהחיבור של הדברים האלה, כשאנחנו ממתגים את חבל אילות, כדי להביא לפה אנשים. יש על קיבוצים שעושים דרמות וטלוויזיה. לא צריך, אנשים באים. אולי עוד לא מספיק, אבל באים. זה חלק מהעניין. אלו הדברים שמושכים. מה שמושך אותי פה, זה המכלול של הדברים והשילוב ביניהם. אני מאוד מקווה שהילדים שלי יחליטו להיות פה. הם עוד לא בגיל, חוץ מאחד שהחליט כנראה שהוא יעבור לגליל. אגב, גם שם הוא מקבל מחקר. אמנם קצת יותר צפוף, אבל חופש, האקלים, הפתיחות. החיים בקיבוץ שבו הילד שלך יוצא מהבית ואתה לא צריך לדאוג, אולי מהשמש, אבל זה בהחלט חלק מהעניין. כדי שזה יקרה, אתה צריך שלאנשים יהיה בית, תהיה פרנסה, יהיו להם חברים טובים, או חברים לא טובים כדי שהם יגידו ׳וואי איזה יופי פה יש פה משהו מיוחד׳. היעד שלנו, הוא להגיע בתוך 10 שנים ל-8,000 תושבים. 

אנחנו מודעים לכך שהקיבוצים מגבילים ביכולת שלהכם לגדול. ישוב קהילתי כמו שדה בוקר, בשדה בוקר יש לנו קרוב ל-2,000 אנשים, ובבאר אורה יש לנו 1,000 אנשים. אני ממש לא ממהר עם באר אורה, כי אני לא רוצה להגיע למצב של הישובים בגליל, שמקומות היו בתי ספר הופכים למרכזים לגיל השלישי. זה צריך להיות מתוכנן, זה צריך להיות בקצב הנכון, באווירה הנכונה ובדיבור הנכון. אני חושב שחלק מהעניין, ושוב, אני לא אובייקטיבי, אבל יש פה חבורה של אנשים טובים שמנהלת את המקום הזה. הם בשיח והדיבור, זה לא שלא מקטרים, אבל זה מתוך האמונה שלי של איך זה צריך להיות. המיתוג של חבל אילות, כמו שקבענו אותו עכשיו, זו האחריות לשרת את התושבים, והזכות ליזום, ליצור ולהגשים חלומות. זה המוטו שלנו פה בחבל אילות, של המועצה ואני חושב שגם של היישובים. נכון, אין ברירה, צריך לטפל בפסולת ובחתולים וכו׳ וכו׳. יש לנו אפילו מוקד 106 שלא היה לנו לאורך השנים, כי יש כאן יותר אנשים ויותר מבקשים. 

הזכות ליצור, תיאטרון אילות זו דוגמה מצוינת. זה חלום ענק שיעשה כאן דבר ענק. בצפון, בקיבוץ געתון, יש מרכז למוזיקה, אנחנו שם. כשאמרו את זה לפני ארבע שנים, אני חייכתי, אבל אנחנו שם. היינו בפגישה עם מנכ״ל משרד התרבות והספורט, ואנחנו לגמרי שם. אני חושב שצריך את זה, אני חושב שזה טוב. זה טוב לנשמה. אני אדבר רגע גם ברמה האישית, וגם ברמה האזורית. אני חושב שזה טוב, אני חושב שחייבים, דיברנו קודם ואולי אני אשלים רק, על העתיד. בעתיד הרחוק, אוקיי, יש מספרים של אנשים, אבל אני חושב שהמקום חייב להיות דינמי, חייב להיות מתפתח, אחרת אין לו… נורא קל, אני לא יודע אם קל, אבל מזמין לפעמים בתור ראש מועצה להגיד ׳בואו נשמור על מה שיש פה, בואו ניתן את השירות כי זו חובתינו׳. אני חושב שהעסק זה תמיד להסתכל קדימה.

דודו: כשבא אליך מישהו מחו׳׳ל, מאזור צחיח גם. מה הידע או, איזו תובנה אתה יכול לתרום לו? תובנה שהוא יכול ללמוד מהאזור שלנו, ללמוד ממך.

חנן: אני חושב שיש פה הצלחה גדולה לפעילות האנושית. קרי ההתיישבות, מתוך זה, יחד עם הכלכלה והדברים השונים שציינתי, ובוא נדבר, בוא ספר לי מה אצלך במדבר בקליפורניה, או במדבר בדרום אמריקה, ובואו נראה מה עושים. אני חושב שזה הרכיב השני. כמובן, רק אחרי שהוא יקבל איזה הסבר גיאולוגי קצר על המרחב. אי אפשר בלי זה.

דודו: כשאנחנו מפצחים את המרחב האנושי שאתה מדבר עליו הרבה, המרחב האנושי בנוי מחברותא של אנשים, מהעובדה שיש כאן ערבות הרבה יותר גדולה מאשר באזורים שאינם מדבריים

חנן: ערבות גדולה מאוד. הזכרתי את הקיבוצים, אין ספר שזה יתרון ענק. אני אומר את זה בתור מי שחי בקיבוץ. ובקיבוץ שיתופי לגמרי. סמר זה בכלל, כל הסיפורים שאתם מכירים, הכל נכון. חוץ מזה שלא מתרחצים ערומים בבריכה כבר 25 שנה. זה הסיפור היחיד שהוא לא נכון. יש קופה פתוחה ויש הכל. יש פה ערבות. גם בקיבוצים המתחדשים וגם בשיתופיים יש ערבות. זה לא פשוט, אבל זה חלק מהעניין. אני מאמין, אני לא אובייקטיבי, אבל אני מאמין שיש פה ערבות אזורית בתוך המועצה. זה אולי אחד מהתפקידים המרכזיים שלי, לחזק את הערבות האזורית. היו פה שתי שיחות בבוקר וזו בדיוק הערבות האזורית.

רותי: איך העניין של באר אורה, אל מול הקיבוצים. יש שוני רציני מאוד במהות האנשים.

חנן: כן ולא, במהות האנשים. באר רואה הם 1,100 אנשים. חלק גדול זה אנשים שיצאו מאילת ועשו רילוקיישן כי הם רצו חינוך טוב, רצו מקום בתיכון של מעלה שחרות, או ביסודי בנוף אדום, עכשיו זה השם החדש פה של בית הספר היסודי. או שהם הגיעו למרחב הפתוח כי נמאס להם מהעיר. לפי הסקר שעשו, זו הסיבה המרכזית. יש גם לא מעט אנשים שהגיעו מהצפון כדי לעבוד בשדה התעופה. אלו אנשים מצוינים, יש הרבה מאוד אנשים מצוינים בבאר אורה. אני אגיד ככה, מתוך 1,100 אנשים, 1,000 אנשים זה 280 משפחות. זה סדר גודל אחד יותר בילדים שבבית הספר. יש שם 400 ילדים, 300 ומשהו ילדים בבית הספר. הצמיחה פה של בית ספר, שנגדה את כל הציפיות כשהתחילו לתכנן אותו, נובעת מהגידול המאוד משמעותי. שליש מנוף אדום, זה באר אורה. יש המון אנשים מצוינים בבאר אורה.

זה אתגר גדול. זה אתגר גדול בעבודה מול הוועד בהיבטים הכלכליים וכן הלאה, כי המקום מתנהל אחרת. יש שם השקפת עולם קצת אחרת. בעבר, קודמיי, אודי קצת בשנים האחרונות, אבל זה אתגר שלא התמודדו איתו. פתאום האזור הוא לא רק קיבוצי. טוב לי פה. אני חי פה כי טוב לי פה. לכן בחרתי את התפקיד שהוא ללא ספק מאתגר. אני לא פוליטיקאי, אני נעלב כשאומרים לי שאני פוליטיקאי, לא נעים לי להגיד. אני ממש לא שם. אין לי שאיפות בתחום, באתי בשביל חבל אילות. בסך הכל קורים פה הרבה דברים טובים, כי יש כאן אנשים טובים. נכון, יש כאן לא מעט אתגרים. כאלה שקשורים באנשים, כאלה שקשורים במרחב, אבל זה טוב. זה עושה את זה מעניין. ברמה האישית, ואני אגמור עם זה אולי, אני אומר שאני אישית עדיין מחפש ומחפש ואני חושב שגם מוצא, את האיזון בין לחיות פה, להתיישב פה ודיברתי על ציונות והתיישבות. אני לגמרי שם ברמה האישית, למרות שאני עירוני במקור. לצד זה, זה שאני ממשיך עם המדע, עם המאמרים ועם להדריך סטודנטים, זה נותן לי סיבה או ׳׳תירוץ׳׳ לצאת לשטח ולראות. בעוד שעה אני יוצא לתמנע כחלק מהעניין הזה. ומההוראה, אני לא יכול לצאת, זה בנשמה. צריך למצוא את החבילה המשותפת בעניין הזה. 

דודו: אז למרות שזה מדבר…

חנן: לא למרות, תמחק את המילה למרות.

דודו: בזכות שזה מדבר, אתה למעשה עושה את ההפך. אתה מגביר.

חנן: אני חושב, ואולי משפט סיום, המדבר מאפשר. אתה צריך לדעת איך לנצל נכון את מה שהמדבר מאפשר. זה הקטע, זה המוטו, ולשם אנחנו צריכים ללכת.

דודו: חנן תודה רבה, היה לנו נעים מאוד לראיין אותך. להזכיר לכם כל הראיונות שלנו נמצאים באתר midbar.org גם ב-itunes וגם ב-spotify.