ראיון עם סלמאן סדאן

סלמאן נולד ומתגורר בהר הנגב בכפר הנמצא בואדי אריכא.

סלמאן מתפרנס מארוח בדואי וכפרו הנקרא גם הכפר הנסתר נמצא מספר קילומטרים מצפון למצפה רמון. זהו כפר בדואי נסתר, המונה כ-160 איש בלבד. מדובר באחד המקומות הבודדים בארץ בו תוכלו לפגוש בצורה ישירה את התרבות הבדואית המסורתית כפי שנשמרה עד היום. זה מתחיל במפגש עם אורח החיים של אנשי הכפר וכולל כמובן את הלינה, הנעשית בתיאום מראש באוהלים של חלק מהמשפחות בכפר.

סלמן נזכר בתצפית על השקיעה שחווה מידי יום עם אביו והגמלים בראש הנקב שירד למכתש רמון ממלון בראשית של היום, זהו  זיכרון הילדות הראשון של סלמן. נחל רמון היה אז עמוס בשיחי רתמים ולעת ערב כשהיה יורד, היו נפגשים עם אימו ואחיו במקעד לארוחת ערב סביב מדורה מוסתרת מרוחות המדבר… המים עברו ומכתש רמון הפך לשמורת טבע, השבילים סומנו והחיים השתנו. סלמן משוחח על השינוי ועל בעלי חיים שנעלמו מנוף באזורים שונים של המדבר ובכללם על  הגמל והעז השחורה ותרומתם לתפיסתו לאקוסיסטמה המדברית.

מראיינים: דודו רשתי ורותי גובזנסקי

הערה: התוכן המובא בראיונות אינו משקף את נקודת המבט של דעת מדבר אלא את זווית הסתכלותם ודעתם של המרואיינים

הראיון

– אימייל: salman.aricha@gmail.com

– דף פייסבוק: סלמאן סדאן

– דף פייסבוק: הכפר הנסתר

דודו: שלום רותי.

רותי: שלום דודו.

דודו: אנחנו בעוד מפגש של דעת מדבר. אנחנו מראיינים אנשים שיש להם זווית הסתכלות מאוד מעניינת על המדבר ויש להם מה לספר לנו. אני רוצה להזכיר לכם שיש לנו אתר אינטרנט.

רותי: midbar.org

דודו: אנחנו עושים גם סדנאות וגם קורסים בכל מה שקשור למדבר. חלק מהם יהיו פיזיים, אנשים יבואו מהארץ ומהעולם, חלקם יהיו אינטרנטיים ותוכלו להסתכל עליהם. והיום אנחנו פוגשים את סלמאן סדאן

רותי: סלמאן מואדי אריכא.

סלמאן: סלמאן מהכפר הנסתר

רותי: סלמאן מהכפר הנסתר. בוא תספר לנו מה זה הכפר הנסתר ומי אתה

סלמאן: אז קודם כל, אני סלמאן סדאן ואני בעצם חי באזור הזה מילדות. לא רק אני אלא גם סבא וסבא וסבא. הרבה דורות אחורה, ואני חי בכפר הנסתר שהוא בעצם כפר תיירותי. אני אישית מתעסק בתיירות מאז גיל 18. היום אני עוד מעט בן 48, נולדתי בנחל חבר פה באזור, גדלתי במכתש, בנחל פארן, בבארות עודד, סבא שלי קבור בבארות עודד. סבא שלי מהצד של האמא קבור בעין סהרונים.

יש בית קברות שם על הדופן שהוא בעצם שלנו, של השבט שלי. ואני בעצם אני נבעתי מהמדבר. ואם לא אני, אז הסבא של הסבא של הסבא שלי. זה בעצם דורות שאנחנו חיים כאן. מבחינתי המדבר הוא הבית שלי. וכשאתה נמצא בבית שלך, אתה מסתכל עליו אחרת כי הוא חלק ממך ואתה מרגיש בנוח… כשאתה נמצא בתוכו. כן

רותי: מה זה להרגיש בנוח?

סלמאן: מה זאת אומרת להרגיש בנוח? קחי אותי לתל אביב עכשיו, אני אשתגע. עכשיו אני יושב במרכז ואני משתגע, אם אני אכנס פנימה לתוך השטח אני ארגיש בנוח, כי זה מה שאני מכיר, עם זה אני יודע להסתדר. אני מכיר את הנקבים, אני מכיר את השבילים, מכיר את השעות הנעימות השעות החמות, אני חי את זה. אני חי את זה מילדות. וזה אחרת, אני לא יודע איך לתאר את זה במדויק. זה מילדות. וזה אחרת, אני לא יודע איך לתאר את זה .במדויק

דודו: מה ההבדל בין המרכז המסחרי פה במצפה רמון, בין העיר הגדולה בבאר שבע, ובין הנקב שם. גם אתה וגם אני יודעים להגיד, אבל אנחנו צריכים להסביר את זה כי יש אנשים שלא מבינים את זה.

סלמאן: אני אסביר לך איך אני מרגיש. אני כשאני נכנס למקומות שיש בהם הרבה אנשים והרבה תנועה ומכוניות, ואז מיד נכנס לאחד הנקבים פה, קודם כל השקט זה הדבר הראשון שפוגש אותך. ואתה מרגיש בבית כי איכשהו איזו מחשבה עפה לך מהראש ואתה חוזר בעצם לשורשים שלך ולשקט ולאמת, לניקיון הפנימי, להרגשה הנקייה. יש איזה ניקיון, לא יודע, יש ניקיון.

רותי: יש לך איזו חווית ילדות שאתה יכול להגיד ׳זאת החוויה המדברית שלי׳?

סלמאן: קודם כל אני מסתכל על המכתש לדוגמה, אנשים באים, תיירים מסתכלים על המכתש רואים את הגבעות של געש, רואים את הר ארדון, רואים את נחל רמון. אני יושב על המצוק, יש פה נקב שיורד על בראשית, עכשיו הוא מבוטל הנקב הזה בגלל בית המלון. אבל אני ואבא שלי באנו לפה על שני גמלים, הגענו פה לנקודה, קשרנו אותם ועלינו לתצפת על המשפחה למטה שזה העדר של העיזים והגמלים ופתאום ראינו אותם פה על יד נחל רמון, כל העדר.

והרגע הזה, כל פעם שאני מגיע למצוק, אני רואה את התמונה הזו. איכשהו התמונה הזו חוזרת אליי. ירדנו למטה עם הנקב עוד לפני החושך. האחים שלי ואחיות שלי ואמא שלי כבר הדליקו מדורה והכינו את הקפה והכינו את נקודת ״המגעד״ זה נקרא. זו הרגשה שלא יוצאת לי מהראש. כל פעם שאני מגיע למצוק של המכתש, אני משחזר בעצם את התמונה הזאת למרות שהיום אתה כבר לא יכול לשים רגל במכתש, רק על שביל מסומן.

אני חושב שבעצם אני חייתי שם וגדלתי שם וזה חלק כזה. ועוד דבר שאני זוכר זה שהיו רוחות בסוף היום, ואז מיד ירדנו לנחל רמון כי היה שם יער תמיד, היום אין אותם את הרתמים האלה. לא רואים אותם יותר, הם איכשהו נעלמו. זה לא שיש שם עדר, כבר 30-40 שנה שאין שם עדרים שיאכלו את הרתמים, אבל אין רתמים. כשהיה שם עדר ש גמלים ושל עיזים, כל המכתש הזה היה רתמים, היינו יורדים לתוכם כדי להתגונן מהרוח. היום הם כבר לא קיימים. אני יכול גם להסביר למה הם לא קיימים.

רותי: למה?

סלמאן: כי בדרך כלל הרתם זה בוא נגיד העץ או השיח, זה בין שיח לעץ זאת אומרת, זה לא בדיוק שיח. זה בעצם השיח היחיד שנלחם על עצמו שלא ייכחד. כלומר, ברגע מתייבש גזע, אם שמתם לב, ובטח שמתם לב, מתוך הגזע היבש פתאום יוצא צמח ירוק. הוא מפעיל את כל הכוח שלו על הצמח המתייבש ומנסה להחיות אותו עד שבאיזשהו שלב הוא מתעייף. הוא מתעייף והעץ נהיה שטוח כזה ובסוף מת. עכשיו, מה עשו הרועים הבדואים? ברגע שראו גזע שמתייבש, מיד הורידו אותו כדי שלא יהרוג את הרוב, בזכות זה הרתמים יותר חיים. אפשר לראות את זה היום באזור יותר למעלה, שם הרתמים יותר חיים.

דודו: יותר צפונה.

סלמאן: יותר צפונה מפה, כשמסתובבים בעצם רואים, אמם העדר היום השתנה, כבשים במקום עיזים, שהעז היא בעצם כמו יעל. הם כבר לא קיימים בנגב, מסיבה פוליטית אז היו מורידים את הרותם, מורידים את הגזע היבש, והרתם התחזק. כתוצאה מכך כל נחל רמון היה רתמים. היום אני רוצה שיראו לי כמה רתמים.

דודו: אתה אומר בעצם שהרעיה, לא רק הרעיה אלא גם הרועים היו בסוג של קשר, סימביוזה עם המקום, היה קשר בינם לבין האדמה שנתן לשני הצדדים את ה…

סלמאן: הם ידעו איך להתנהג עם השטח ולשמור עליו. היום , מבחינת התפיסה, בגלל שאנשים גדלו בתוך עיר ועם כל האמצעים שיש היום, הם לא מבינים שזה היה עולם אחר קודם. שהיה עולם אחר לגמרי. שלא היו רכבים, לא היה חשמל, לא היה סופרמרקט, כולה 70 שנה, לא היה פה כלום, לא היה פה שום דבר. רק נקבים היו. אז אנשים היו קלים, ככל שיש לך מעט דברים אתה נחשב עשיר יותר במדבר. אתה לא יכול להרוס את המדבר, אתה חי איתו.

גם החזקנו שני סוגים של בעלי חיים שיש להם השפעה חיובית על השטח. אנחנו לא נחזיק כבש, לכבש יש השפעה שלילית על השטח, או פרה שיש לה השפעה שלילית על השטח. היא לא תתקיים פה בכלל. אז החזקנו סוג מסוים של בעלי חיים שיש להם השפעה חיובית על השטח. שהם: העז השחורה שנכחדה, היא כבר לא קיימת בכלל.

הן קטנות, נכון שבשלב שיש צמחיה, הן מורידות את הצמחייה אבל הן מעלות את הכמות של הזרעים בשטח. כי מה קורה? עדר של 200 או 100 עיזים שמתלבשות על הגבעה הזאת נגיד, מוריד הרבה גללים. מה זה עושה בעצם? זה בעצם מדשן את השטח. האביב שאז, ואני ראיתי את האביב שהיה אז ולא אומר כלום, אני שותק. אנשים אומרים ׳אה! פריחה איזה יפה׳הם לא מבינים מה זו פריחה. הם פשוט לא מבינים מה היא פריחה. הפריחה היום היא בתוך הנחלים. מעט מאוד על הגבעות. הפריחה של לפני 30 שנה הייתה גם על הגבעות וגם בתוף הנחלים. יותר נכון לפני 35-40 שנה. הכל היה מכוסה, אף אחד לא שואל למה הייתה יותר עשביה על הגבעות ועכשיו יש רק בנחלים.

רותי: בהפוכה אתה אומר. אם היו עיזים, הייתה יותר צמחיה, לא להיפך.

סלמאן: יש המון סוגים של עשב שנכחדו מהשטח. עכשיו אני רואה את זה. אני חייתי את זה בילדות שלי. אני מכיר את זה טוב מאוד הייתה לי חוויה בחיים שאני לא אשכח אותה לעולם. למדתי בבית הספר במצפה זה היה בשנת 1983, זו הייתה שנה טובה מאוד, הרבה גשם ירד בשטח. זו התקופה שבה ממש התחילו להוריד את העדרים לפה, נשארו עוד קצת, ולנו היה עדר אחרון, 161 ראש, אפילו אני זוכר את המספר המדויק 161 עיזים. אמא שלי ואחותי היו בנחל ניצנה, איפה שהכביש חוצה את הנחל למעלה, אבל בערוצים למטה. ואני, לא היה לי בית ספר, היה חג או לא יודע למה אבל לא היה בית ספר.

לקחתי את התיק על הגב עם קצת מים והלכתי ברגל עד לנחל ניצנה. עכשיו, יצאתי מוקדם, ומה קורה בתקופת האביב? בתקופת האביב יוצאים בשעות המוקדמות לרעיה וחוזרים לחלוב את העיזים. כלומר בשעה כזו, בשעה 10, 9 וחצי כל העיזים כבר חזרו לנקודת הלינה. ואז חולבים ועושים ארוחת בוקר טובה כזו. עכשיו אני ירדתי מההר למטה והכל עשב, הכל היה מלא עשב. אני מגיע, אמא שלי ואחותי כבר חלבו את העיזים ומכינות פיתות, ומה עושים? לוקחים את היוגורט של העיזים, מפזרים את הפיתות על המגש, שמים יוגורט של עיזים ומערבבים יחד. הפיתות חמות. מוסיפים לזה חמאת עיזים שמוסיפים לה הרבה עשב מהשטח. הם הכינו את זה, ואני אוכל ואני מרגיש את זה בגוף את האוכל הזה. זה כל כך בריא, והכל עשב. את לא מאמינה, עדר גדול וכל הגבעות מלאות עשב.

אז מה שקורה זה שלכל סוג של בעל חיים ששייך לאזור מסוים, יש לו בעצם תפקיד. התפקיד שלו הוא הוא לעשות עבודה בשטח. זה יוצר איזון. נכון שבשלב שהכל מתייבש, חושבים שהוא פשוט אוכל את הקש והופ, נגמר העשב, אבל זה לא נכון. הוא מוריד כל כך הרבה זרעים חדשים שזה עולה בחזרה בתקופת האביב. הכל מתחדש. היום אין התחדשות.

דודו: אתה אומר שהיום אנחנו בעצם סטריליים מדי עם המדבר.

סלמאן: כן.

דודו: אנחנו הופכים את המדבר לסטרילי בדרך שבה אנחנו מנהגים.

סלמאן: בדיוק. לא מבינים בכלל איך להתנהג עם השטח. אני חושב שהנקודה שהכי הרבה אנשים מסתכלים עליה לא נכון, היא תקופות מסוימות, בואו נגיד תקופת הקיץ. העשב מתייבש ונהיה קש, איכשהו העשב הזה עף ובעלי החיים אוכלים אותו. אז, אתה רואה את השטח קצת יותר נקי, אבל זה לא נכון, הוא לא התנקה, הוא התרבה. שוב הגשם ירד ויהיה כפול מהכמות שהייתה קודם. היום, הוא לא עולה, הוא כל הזמן יורד ברמה של כמות העשבייה, היום נכחדו המון סוגים של עשביה. אני לא יודע אם מישהו חוקר את זה בכלל או חקר את זה אז, לא יכולים באמת לחקור את זה מאחר ולא חקרו את המצב הקודם. לא יודע אם למישהו יש תמונות של האביב בתקופות קודמות, אף אחד לא בדק את זה.

אבל הרבה מאוד סוגים של עשב פשוט לא קיימים. אני זוכר אותם, ה׳וואפרה׳, ה׳וואפרה׳ הוא סוג של עשב שהיה אז הכי בולט, היום לא רואים אותו בכלל. אני לא יודע איך קוראים לו בעברית, אצלנו זה נקרא ׳וואפרה׳׳. הסוג הזה של העשביה נכחד. עכשיו אני רואה את זה, כי אני גדלתי עם זה. זה ספוג לי במוחספוג לי בראש ספוג לי בלב, ספוג לי ברגשות, ספוג לי בכל הגוף. אז אני רואה אותם ממש מעט כי אני חי את זה, אני קולט את זה, אני הולך 20 צעדים וכבר רואה מה חסר. כי אני ראיתי את זה מאז שהייתי ילד, ראיתי את הדברים האלו.

עוד בעיה שיש לנו בשטח היא בעיית השיטה. היום מדברים על כך שהשיטה נכחדה, אני יודע למה היא נכחדה, אני גדלתי בנחל פארן נחל כרכור, בכל האזורים האלו. אני מכיר את השטח כמו את כף ידי. עד היום הריח של פרי השיטה, עד היום אני מריח אותו באף. אכלתי את זה, יש בזה דבש לפעמים בפנים, זה היה הממתק שלי. אז אני כשהייתי הולך תחת השיטה כל יום והייתי עובר משיטה לשיטה, כבר ידעתי בדיוק איפה נמצאת כל שיטה. חלק מהפירות היו ממש מתוקים, היה ממש דבש בפנים והייתי מחפש אותן. זה העץ היחיד שתפוס לי בראש חזק יותר מכל צמחיה אחרת. הוא נתן לי ממתק, נתן לי את הממתק. עכשיו היינו יורדים אל נחל פארן לתת לעדר מים שם בבארות עדה, זה שלנו, אלו הבארות שלנו. אז היינו נותנים להם מים משם. לנחל פארן יש עוד שם, ׳אאוריקה׳ מה זה אאוריקה? זה החלק הזה של הרגל, איך זה נקרא בעברית?

רותי: הירך

סלמאן: הירך, כל נאקה שמניקה, יש גם סיפור על הנאקות אבל אני לא אכנס לזה, לכל דבר…

דודו: נחזור לסיפור של השיטה.

סמלאן: כן. כל נאקה שנכנסת לשם, הירך שלה מלאה מרוב כמות השיטה שיש שם.

דודו: לכן קראו למקום בשם הזה.

סלמאן: מאות, אלפים היו שם. אלפים. היום כמה עצי שיטה יש שם? כמה? גם 20 אין שם. אני הייתי שם עם אנשים ואני זוכר איפה העצים עמדו. הם אמרו ׳אין פה שיטות׳. באתי עם מקוש, הם לא הבינו למה. אני זכרתי בדיוק איפה עמדה השיטה, באתי וחפרתי.

דודו: ידעת שיש זרעים?

סלמאן: לא זרעים, שורשים. חפרתי וראו את הקליפות. הראתי להם והסברתי ששם היה עץ. אני זוכר אותם טוב. ועברתי ועברתי ומצאנו שם 30.

דודו: והם נעלמו.

סלמאן: 30 סימנים שלהם, 30 מעל אחת הפינות בכביש, 30 שמתו.

רותי: נו, ולמה?

סלמאן: אני אסביר, אין בעל חיים שיכול להחיות את השיטה מלבד הגמל. הגמל נברא בשביל השיטה. ברגע שהגמל לא נמצא באזור מסוים בו צומחת השיטה, היא לא מתרבה. לאף בעל חיים אין בטן בגודל של הגמל. צריך להביא לפה פילים אולי ואז יהיה אותו תהליך בבטן. זה צריך לעבור תהליך ארוך בבטן. עכשיו, מרגע שהגמל אוכל את הזרע, הוא מעביר אותו תהליך ארוך בבטן, ואז רואים נביטה במיוחד בנחלים, רואים נביטה חדשה. למזלנו בנו את הגדר, וזה ברור כמו יום. בנחל כרכום למעלה, כשהוא מתחבר לנחל מזר, בדיוק לחיבור הגיעו כמה נאקות מסיני בזמנו. אנחנו מצאנו את העקבות שלהן, אני ועוד חבר.

אמרתי לו, אני מדבר על לפני 15 שנים, אמרתי לו תקשיב, אתה תראה עצי שיטה חדשים פה. אחרי 12 שנה, נסענו לשם, עצרנו לקפה תחת אותו עץ שיטה, והוא אומר לי ׳מה קרה לנחל, נהיה ירוק?׳ ואפשר לראות את זה, כל אחד יכול ללכת ולראות את זה עכשיו. זה ממש ברור.

רותי: מדהים.

סלמאן: אז עוד התווכחתי איתו, הוא אמר לי ׳מה פתאום׳ ואני אמרתי ׳תראה יש גמלים, אתה תראה בעוד כמה שנים עצי שיטה חדשים׳. כל הדשדש, כל הנחל, עצי שיטה חדשים. אין, איפה שהגמל מוריד גללים יגדל עץ שיטה חדש. זה מחייה את עצי השיטה.

רותי: מה עם המים?

סלמאן: במדבר מאז ומתמיד זה היה שני שיטפונות, שלושה שטפונות, תמיד זה היה ככה. יש לפעמים שנת בצורת אבל זה לא הורג את השיטה השנה הזאת, זה לא הורג אותה. יש לה שורשים שמגיעים עמוק. עוד צמח, הרנוג השיטה.

רותי: הוא יושב על השיטה.

סלמאן: הוא בעצם הורג אותה זה ידוע, הגמל הורג אותו לפני שהוא הורג אותה. איך שהוא מתחיל לטפס הגמל מגיע אליו והורג אותו. לכל בעל חיים יש תפקיד. לכל בעל חיים שחי בסביבה מסוימת יש תפקיד.

דודו: אז מה קורה עכשיו כשאנחנו מביאים פראים והפראים מתרבים פה בצורה מטורפת? אתה בעצם רואה את זה כי את הפראים הביאו בדיוק לפני 30 שנה.

סלמאן: מי שחשב להביא את הפראים, ופה אני אכנס קצת לפוליטיקה. מי שחשב להביא את הפראים הוא חשב על תחביב, ׳בואו נביא את הפראים׳. יא חביבי, אתה מכיר את השטח? אתה יודע איך השטח מתנהג? אתה בדקת? אתה יודע שהפרא הזה ימות פה? יש לו מזל לפרא הזה שיש את חברת מקורות, ברגע שחברת מקורות תסגר, הפרא ימות. הוא לא יכול להחזיק הרבה זמן בלי מים,הוא לא יכול להביא דלי ולשאוב לו מים מהבארות. מתי היו פה נהרות זורמים? יש פה את עין עקב? אין פה מפה דרומה אין. אז מי אמר שהיה פה פראים כאלה בעבר? מי מספר את הסיפור הזה בכלל? הוא לא יכול להתקיים. הוא צריך מישהו שיתן לו מים פה. מקורות המים פה הם בשאיבה. זה בעל חיים שלא יכול להחזיק שלושה ימים בלי מים. הוא צריך מים, הוא שותה יום – יום. כמו הכבש, כמו החמורים שלנו שאז היינו לוקחים עבורם מים איתנו. אני יודע, אנחנו גידלנו חמורים, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לקחת איתנו מים כדי להחזיק שלושה ארבעה ימים. לעז אין בעיה, לעז אין בעיה להחזיק אפילו יותר. אז היינו לוקחים איתנו מים לחמורים לתת להם כל יום קצת כדי שלא יתייבשו.

רותי: ברור.

סלמאן: אז מה עושים עם בעל חיים כזה שהוא מהמשפחה של החמורים, ברגע שאין לו שוקת על הכביש? עכשיו בעיניי זו גם טעות לשים שוקת על הכביש מאחר והשוקת מושכת אותם אל הכביש ואז יש תאונות.

רות: בוא נדבר רגע על הגמלים, מה קורה עם זה?

סלמאן: תיכף נגיע לזה. הפראים אוהבים סוג מסוים של צמחיה. הם אוכלים את העשב שמתייבש, לא אוכלים עשב כשהוא ירוק, אני לא יודע מה השם של הצמח שהם אוכלים בעברית. כשהכל מתייבש אז הם אוכלים, אין להם בעיה. אבל הם נעולים על כמה סוגים של צמחים, גדולים קצת, צמח הלענה ועוד כמה סוגים שאני לא יודע מה שמם בעברית. הלענה זה נחשב כמעדן בשביל הפרא וגם בשביל החמורים שלנו. עכשיו, לפעמים אנחנו חושבים שהלענה מתייבשת ובעצם היא לא מתייבשת. השורשים שלה נשארים ירוקים ונשמרים עד הגשם הבא. עכשיו מה קורה כשהפרא רוצה לאכול? הוא יודע שהשורשים שלה ירוקים אז הוא חופר…

דודו: הוא מוציא את השורש.

סלמאן: מוציא את השורש. לדוגמה, אפשר ללכת לבורות לוץ ולספור כמה בורות יש, יש בורות ורואים אותם מפה ועד הודעה חדשה.

דודו: שהפרא פשוט חפר?

סלמאן: חפר עבור הלענה. אני לא ראיתי עד היום שמישהו בדק מה הם הבורות האלו. וזה מעניין אותי. אזור בורות לוץ נקרא ׳נגעשיח׳ מה זה נגעשיח? מישור הלענה. זה האזור הכי עשיר בלענה.

דודו: היום כבר לא.

סלמאן: היום רק לאורך הכביש יש לענה.

רותי: אם אנחנו כבר מדברים על הלענה שהיא באמת בעיה עכשיו, מה אנחנו מפסידים? מה אצלכם תלוי בלענה?

סלמאן: אחד, אנחנו משתמשים בה לתרופות ושנית, חשוב לי שלא ייכחדו דברים שקשורים במדבר. זה הבית שלי. אני לא גדלתי בתל אביב, אני לא גדלתי בניו יורק, אני גדלתי פה. וגם הסבא של הסבא של הסבא של הסבא, דורות של אלפי שנים, גדלנו פה. אני לא שונה מפה, אני חלק מהאבן הזו, אני חלק מהאדמה הזו, אני חלק, אני לא שונה מדברים אחרים. אז חשוב לי שכל מה שקשור במקום שלי, לא יתערבב עם כל מני שטויות שמקלקלות את המקום. חשוב לי שהמקום יישאר כמו שהוא, כמה שיותר נקי.

רותי: אתה אומר שהפראים תפסו קצת את המקום של הפראי והטבעי, והגמלים לעומת זאת שהם כן שייכים למקום, קיבלו גבול.

סלמאן: עם הגמלים, עד שנות ה-90 לא היו תאונות פה. ואף אחד לא שואל למה, זה מה שמפתיע אותי. אנשים לא מכירים את השטח, לא מכירים את ההתנהגות בשטח ומקבלים החלטות באוויר. ׳יאללה בואו נעשה ככה, יאללה בואו נעשה ככה׳. אי אפשר. צריך לבדוק את השורש. לא פותרים בעיה מלמעלה כשהכל רקוב מלמטה. אי אפשר. אם רוצים לפתור בעיה צריך לבדוק את השורשים. את שורש הבעיה. מה השורש של הבעיה?

עד שנות ה-90 לא היו תאונות על כביש 40, לא היו תאונות על הכבישים פה. למה? מישהו שאל למה? זה כסף? זה לא כסף. הגמלים שתו מהמקורות הטבעיים שלהם. מבורות עודד ומקורות מים נוספים בשטח. ברגע שסגרו את מקורות המים האלה ולא אפשרו לגמלים לשתות מהם, מה יעשו הגמלים? מה יעשו הרועים שנאסר עליהם לעמוד על יד הגמל כי הוא יחטוף קנס? הרועה בורח מהגמל, הגמל הולך אל השוקת של הפראים, שגם כן, זה טמטום! זה טמטום לפזר מקורות מים על יד הכבישים. מה זה צריך להיות? מה אתה רוצה להרוג בני אדם? אתה רוצח אם אתה פותח מקור מים על יד הכביש.

זה מושך את כל בעלי החיים. אם זה צבועים, אם זה זאבים אם זה גמלים, אם זה פראים. זה מושך את כולם אל הכביש. אז איפה החכמה? לפתוח שוקת 100 מטר מהכביש. אתה מושך את כל בעלי החיים אל הכביש. אין שילוט אין שום דבר, אין כלום. לדוגמה, כביש הר חריף, כל בעלי החיים על הכביש, אם זה גמל על הכביש, עושים רעש גדול, אם זה פרא, לא עושים כלום. אז השטח, יש לו טכניקה, יש לו דרך. יש מקומות רחוקים. אין לגמל מה לעשות על הכביש, אין לו. הגמל מגיע לכביש כשהוא צמא, אין לו מה לעשות. אם יש מקורות מים בלב השטח, במקום הרעיה שלהם, אם יפתחו את המקורות הטבעיים שלהם, לא יהיה צורך במים במקומות אחרים, יש להם מקורות משלהם. כל בור מים אם תלכו ותחפרו על ידו, תראו את הזבל של הגמלים שגדלו שם, תראו יותר עצים, יותר צמחיה ויותר הכל. תודה רבה.

דודו: טוב, סלמאן תודה. אני חושב שנתת לנו זווית הסתכלות מאוד מעניינת. להזכיר לכם, כל הפודקאסטים שלנו נמצאים גם באתר ואנחנו נתראה בראיון הבא. תודה רבה.

רותי: תודה דודו, תודה רבה סלמאן.

סלמאן: בבקשה.

רותי: מרתק, ממך, המסר הזה יעבור הלאה.